תום (פונה לאנדרואידית)
אני מצטער בשבילך, כל כך מצטער.
האנדרואידית הצעירה (מביטה בו)
תום, עלה למעלה. "נר הלילה" השאירה לך מתנה לפני מותה.
דממה משתררת כשתום מעכל את דבריה. הוא מניד קלות את ראשו. האנדרואידית הצעירה מפנה את מבטה לכוהן הצעיר הזועם העומד כל העת מעליה.
האנדרואידית הצעירה (במבט בהיר ואמיץ)
אני מוכנה. עשה את מה שאתה צריך לעשות.
האנדרואידית מרימה את ראשה במבט אחרון, עיניה נעוצות באהבה בתום. גרונה חשוף למול הכהן. בתנועה חדה וכמעט בלתי מורגשת, שולף הכהן מהקימונו שלו שוב את הפגיון הקצר ותוקע אותו באלימות רבה בקנה גרונה של האנדרואידית. היא נופלת מיד לארץ, פניה מתלכלכים בעפר ובאבנים שעל המרפסת, זרזיפי דם פורצים מצווארה ונחלי דם רבים וקטנים יוצרים שלולית קטנה המתחילה להתעבות מתחת לראשה. פיה פתוח, אפה נעוץ באבק הרצפה, פניה מוטות הצידה ועיניה פקוחות בקיפאון מוות, מסתכלות ללא הבעה לעבר הקרקע המאובקת זרועת האבנים.
חוץ. שעת אחה"צ. בחצר המבנה
תום ולארה נכנסים שוב אל ערסל הכדור פורח. הכוהן הצעיר מנתק את החבלים הקושרים את הכדור לעמודי הבניין. אח"כ מזנק גם הוא לתוך הערסל. שתיקה מתוחה שוררת ביניהם לאחר מה שאירע. הכוהן הצעיר מתעלם לחלוטין מהמתח ומדליק במיומנות את הלהבה מהמתקן, והכדור הפורח מתמלא שוב בתוך דקות ספורות באוויר חם.
הכהן הצעיר (בנימת רווחה)
בתוך כשעה כבר נעגון במנחת של "בית לחם הגלילית".
תום ולארה שותקים.