חוץ. יום. במדבר לעת ערב
סופת חול חזקה מחשיכה את פני השמיים. תום העלם פוסע במעלה הר בתוך הסערה כשהוא כבר קרוב לאפיסת כוחות. לפתע באור האפור והאפל של הסערה מתגלה לו במעלה ההר פתח כלשהו, ככל הנראה של מכרה ישן ונטוש, המוסווה במספר לוחות פח חלודים ומתפוררים. תום נאבק ברוח ובחול הצולפים בו, מכסה את פניו בבד הקימונו. בחצי הליכה וחצי ריצה הוא עולה חסר נשימה במעלה ההר במשעול צר, עד שהוא מגיע לפתחו של המכרה החסום בפחים ישן וחלוד. הוא ניגש אל הפחים ומנסה להסיר אותם. בקלות רבה מהצפוי הוא מפרק את ערמת החלודה מפתחו של המכרה והוא חודר פנימה.
פנים. יום. בפתח המכרה
תום מנסה להתקין מחדש חלק מלוחות הפחים כדי שיחסמו את משבי הרוח העזים החודרים מבעד לפתח אל תוך המכרה האפל. בבת אחת מפסיקה הרוח להצליף בו ועוברת לכלות את זעמה בפחים הרקובים המשמיעים קולות גניחה מצמררים. רק אז מתפנה תום לבדוק את סביבתו. הוא נמצא בפתחו של מכרה חשוך וקודר, בכניסה אליו הוא מגלה מסילה פנימית ועגלה לנשיאת פחמים ששימשו בעבר את הכורים. כשהרוח פורעת בשערו הוא צועד פנימה לצלילי לוחות הפח הנשברים שבכניסה. עוד הוא נכנס קופצים לפתע מולו מתוך החשיכה שני גברים ונער, בפנים מפחידות, שיער פרא על ראשיהם, כשהם אוחזים בידיהם חניתות פרימיטיביות מאיימות.
גבר (בקול גס)
מי אתה ואיך הגעת הנה?
תום (מופתע אך לא מבוהל)
שמי תום. ברחתי מהאנדרואידים.
גבר
למה שנאמין לך? אולי אתה מוביל אותם לכאן?
תום מחייך, ידו עוברת על שערות ראשו.
תום
נראה לכם שאני אנדרואיד? כמה זמן אתם כאן?