בעת שלארה ותום נחלצים מהסל ומחלצים את איבריהם נשמע לפתע רעש קל מכיוון הבית ותום ולארה קופאים במקומם מפחד. לכהן הצעיר לעומת זאת אין שום היסוס. הוא שולף מהקימונו שלו פגיון חד ופוסע בשקט על המוקסינים שלו, לאורך הקיר, וחודר לבית החשוך בשקט, כנמר המשחר לטרף. דקות ספורות לאחר מכן, נשמעת מבפנים צרחת הפתעה ופחד שלאחריה יוצא הכהן בחזרה למרפסת כשהוא גורר בעקבותיו אנדרואידית צעירה בקימונו כתום מצווחת בפאניקה אותה הוא אוחז אותה באכזריות בעורפה. הוא מטיל אותה על ברכיה על רצפת המרפסת זרועת האבנים והלכלוך והיא מתמוטטת לרגליו וממררת בבכי.
הכהן הצעיר (צועק עליה)
מי את? מאיפה את?
האנדרואידית (מפוחדת)
הייתי משרתת של אישה מספר שנים. כשהיא מתה, ירדתי לכאן. זה היה בדיוק בזמן שבו נטשו את המרכז הזה.
הכהן הצעיר
וממה חיית כאן כל הזמן הזה?
האנדרואידית (בוכה)
חייתי מירקות שליקטתי בשדה ויש כאן באר מים לא רחוקה.
תום (מתערב)
האם הכרת את "נר הלילה"? אישה שחיה ביישוב "בית לחם הגלילית"?
האנדרואידית
כן, הייתי המשרתת שלה.
תום (בהתרגשות)
היכן היא?
האנדרואידית
היא מתה, מזמן. לפני שנה וחצי.