מנהלת
זהו אולם הייצור בו משכפלים את האנדרואידים הנחוצים לנו.
פנים. יום. חדר הייצור
במרכז החדר נמצאת מכונה אטומה דמוית גליל גדול, מעין אמבטיה סגורה, שבתוכה שוכבת דמות. מאחוריה נראה לוח מחשבים גדול עם המון אורות נוצצים (בדומה לפאנלים של מחשבים ישנים מתחילת ימי המחשב). מאחורי האמבטיה נמצאת חבויה למחצה, עוד אמבטיה דומה, אך סגורה הרמטית, מלבד חלון קטן שקוף. קול צרצור מונוטוני ולא נעים נשמע ללא הרף. תום מתקרב לגליל המתכת ומסתכל פנימה. בפנים הוא רואה דמות שוכבת, עיניה פקוחות ונסגרות לסירוגין, מפלבלות בכאב. לפתע נעצרות העיניים שלה על תום והוא נבעת מהפלצות הכרוכה בהסתכלות לעיניה של האנדרואידית החודרות ומהפנטות אותו בסבלן. הוא נרתע חצי צעד לאחור. בשרה נראה ורדרד סגלגל אבל ללא ספק, היא נראית חיה. היא נושמת חטופות כאילו אין עוד בכוחה לשאת את הכאבים, צוואר ראשה מקשית לאחור בעווית, לפות על ידי רצועות העור המקיפים את גופה. האוויר יוצא מגרונה הפתוח בצרחות ללא קול. רק הצרצור המונוטוני נשמע. דמעות זולגות מעיניה. מזועזע פונה מבטו של תום אל המנהלת הממהרת להסביר.
מנהלת (בקול קר ומונוטוני)
כל לידה, הן לידה טבעית של אדם והן לידה מלאכותית של אנדרואיד, כרוכה בייסורים גופניים גדולים, אולם אלה נמשכים זמן קצר בלבד ובעקבותיהם האנדרואיד מקבל את חייו. כפי שאתה רואה במכונה הזאת, הבחורה כבר חיה, דמה זורם בקרבה. על אף שטמפרטורת גופה עדיין כ25 מעלות, היא כבר מזיזה את גפיה וידיה. כרגע היא סובלת מסדרת התכווצויות חזקות בשריריה עת הם מופעלים פעם ראשונה, אולם אתה אינך רואה זאת אלא רק את פניה. כל זה מתרחש בתוך החלק האטום של המיכל. (הפסקה) בעוד כשעה וחצי (מציצה בשעון שעל הקיר ממול) היא תתעורר כחדשה בלי כאבים אך עם זיכרונות.
תום מפנה את עיניו ללארה המביטה בו בדממה.