לארה (בחולמניות)
באת לקחת אותי?
הכהן (בעדינות)
כן לארה, אם תרצי.
לארה פוקחת את עיניה ומביטה בכוהן כאילו היא רואה אותו פעם ראשונה. היא מנידה ראשה בחיוך עצוב ומאנפפת באפה. דממה ארוכה שבסופה שולח מקס את ידו לטייל לאורך קו הלסת שלה, מתחת לאוזנה, ללא תגובה מצידה. היא מתוחה עד כדי רעד העובר בכל גופה. מקס מניח לה, כדי שתירגע. כך הם יושבים ושותקים.
דממה.
מקס
את אהבת אותו.
לארה
כן. הוא היה יקר לי. עשרים שנים שהיינו ביחד. (לאחר שתיקה, בהיסוס) האם אתה מתכונן לסיים את חיי באותו אופן כמו שהרגת את האנדרואידית הצעירה למטה?
מקס
יש כאלה שמהססים אל מול המוות ואני דוחף אותם, יש כאלה שאמיצים דיים ליפול לבד והם זוכים לומר את שירם לפני מותם. (הפסקה) ויש כאלה, שהם חסרי כבוד, ואני דואג לחסל אותם באכזריות.
דממה. כבתוך חלום, מביטה לארה לעבר השמיים המאפילים וכדור השמש הכתום השוקע אל מתחת האוקיינוס האפל של העננים הכבדים.