לארה (משוטטת בין ההריסות)
תראו.
הם קרבים לפינת החדר, שם מתחת לגלי אשפה וכסאות שבורים ושרופים למחצה הם מוצאים שלד של אדם.
לירוי (בנימה פילוסופית)
מי יודע מה קרה כאן?!
תום (ממלמל בעצבנות)
המקום הזה מוכר לי. המקום הזה מוכר לי.
הוא מתחיל להסתובב במקומו, חסר מנוחה, ידו מגרדת ללא הרף את ראשו.
פנים. יום. חדר שרוף למחצה
בתוך גל האשפה מתגלה שלד, שכוב בפינת החדר השרוף, שנים רבות בהן התגולל בחום היום ובקור הלילה של המדבר. תום כשידיו על מצחו, נמצא על סף גילוי מרעיש. לירוי גוחן לפתע. על צלעותיו של השלד הוא מגלה משהו נוצץ. הוא מזיז את השלד שעצמותיו מתפרקות לפתע ושולף שרשרת מוזהבת עם לב מוזהב קטן המכוסה טינופת ובוץ המבצבצת בין צלעותיו של השלד. תום חש לפתע ברע ופורש אל הפינה המוצלת שמעבר לקיר היחידי הנותר, שם הוא מתמוטט ומתיישב, נשען על הקיר, נושם בכבדות כשלידו שוכבים, מציצים, מפינה אחרת של החדר, עוד ארבעה שלדים. לארה מצטרפת ומתיישבת על ידו, מגישה לו את מיכל המים ואילו לירוי נשאר עומד מעליהם משקיף מעת לעת על הקרונית המיותמת שנשארה על המסילה במרחק של כמאה מטרים משם. כשתום שותה מעט ומתאושש, מגיש לו לירוי את השרשרת. תום פותח את התכשיט בצורת הלב הקטן ולעיניו נחשפת תמונה זעירה של אישה.
תום (בלחש והתרגשות רבה)
אימא. אימא.
תום מנשק לפתע בטירוף את התכשיט הזעיר שבידיו תוך שהוא רועד מבכי באופן בלתי נשלט.
FLASH BACK