לארה
כן תום. אני זוכרת את רגע לידתי. כל אנדרואיד זוכר את רגע לידתו. זהו סבל בל יתואר שבעקבותיו בא אושר גדול על החיים להם זכינו, על המודעות שקבלנו, על הזיכרונות הנטועים בנו.
תום מביט שוב על הפנים המעוותות שמתחת למכסה שבינתיים הולך ומתמלא באדים רבים עד כי לא ניתן כלל לראות יותר מה קורה בפנים. הוא נרעד.
תום (מתחנן תוך שהבל יוצא מפיו מחמת הקור)
בואו ונצא מכאן בבקשה, אני לא מרגיש טוב.
פנים. יום. בחזרה בחדר המנהלת
תום צונח אל אחד הכיסאות, לאיתותה של המנהלת מזדרזת המשרתת להביא להם כוסות של תה חם ומהביל.
מנהלת (לבבית וחייכנית)
הבטחתי לכם שתי הפתעות. הנה הראשונה.
המנהלת מוחאת לפתע כפיים ודלת צדדית נפתחת. אל החדר נכנס אנדרואיד שחור גדול מידות ואתלטי במיוחד כבן שלושים בקימונו חום.
מנהלת
זהו לירוי. החלטנו לשלוח אותו עמכם כדי שיעזור לכם לחצות את המדבר. הוא בחור אחראי להפליא, חזק מאוד ובעל תושייה רבה. אישרנו לו כי בתום המסע, הוא יהיה בן חורין ויוכל להחליט בעצמו לאן פניו מועדות. זו מתנה גדולה מאוד ללירוי.
תום סורק בעיניו את זרועותיו השריריות של לירוי.
תום
אין ספק שהוא יוכל לעזור לנו. כמות האספקה הנדרשת כדי לחצות את המדבר תקשה עלינו לנוע.