הוא קושר את שני הרובים בחבל, מוריד מגבו סל ריק ומכניס מספר חבילות תחמושת לתוכו. את הסל הוא מלפף סביב אחד הרובים. אחר כך הוא פונה לאדן המדרגה, קושר את עצמו שוב סביב החבל השני, ומתחיל לטפס למעלה במאמץ פיסי רב. הלפיד שלו כבר נחלש וכמעט נכבה ולפיכך הוא משאיר אותו על האדמה בתחתית המכרה.
פנים. יום. בפתח המכרה
אביה של קלודין (מחייך)
איך היה למטה?
תום עייף מכדי לדבר, מתנשם ומתנשף, כולו זיעה. באפיסת כוחות הוא מסמן לאביה של קלודין למשוך את החבל למעלה. עם הגעת המשלוח נשמעות מצידם של הגברים והנער קריאות התפעלות ושמחה.
אביה של קלודין (מבט מאושר על פניו)
יש לנו רובים! נוכל להרגיש בטוחים!
בהתקפת שמחה הוא מחבק את תום שעדיין עומד. כורע מרוב עייפות.
דודה של קלודין
עכשיו נוכל לצוד הרבה יותר בקלות. בסוף עוד נשמין. (צוחק)
פנים. לילה. במדורה באולם הכניסה למכרה
החבורה ישובה סביב המדורה. שקט משתרר בחוץ, הסערה שככה. הם לועסים בשר כלשהו. אביה של קלודין עדיין באופוריה, שובר את הדממה.
אביה של קלודין
אתה יודע מה חשוב עתה, הכי חשוב?
תום (בתימהון)
לא?