פנים. ערב. חדר מגורים קטנטן של המנהלת
האנדרואידית המנהלת (אותה אחת שריכזה את קבוצת הלוחמים האנדרואידים) גומרת לרחוץ באמבט ילד קטן חמוד אבל קרח. לאחר שהיא שוטפת אותו במי הברז היא מורחת משחה על גולגולתו ומקציפה את הסבון. היא מגישה יד לצד ונוטלת את התער.
ילד (בוכה)
לא אימא, לא רוצה להתגלח.
אנדרואידית (בקול מפנק)
אתה חייב. אחר כך אבשל לך משהו שאתה אוהב ואקרא לך סיפור.
ילד (מתחנן בעיניים דומעות)
טוב אימא. אבל תעשי שלא יכאב לי. (שתיקה קצרה) ואחר כך סיפור.
CUT TO
END FLASH BACK
פנים. בוקר. בגומחת חדר השירותים והאמבטיה של הכהן הצעיר
עיניו הערניות מביטות בלא להירתע בדמותו שבמראה.
חוץ. יום. בכדור הפורח מעל פסגות ההרים המושלגים
תום, לארה והכהן דחוסים בארגז של הכדור הפורח. מעליהם חופה ענקית, ומיכל המכיל חומר נוזלי דולק כל הזמן בלהבה נמוכה. מידי פעם מחזק הכהן את זרימת הנוזל הדליק ולפיד האש גדל ומתפתל אל מתחת לחופה, מרים אותם עוד ועוד מעל ההרים ומעל העננים.
תום (עתה הוא עירני ופיכח)
אני מבין שאתה "מפקח". בגלל שיש לך קימונו סגול.
הכהן הצעיר
כן, אני מפקח אבל גם כוהן, במקדש של פרופסור שיין.