תום (מתעורר משאננותו)
כן, שקט כאן מידי. קודם לכן עוד שמעתי ציוץ ציפורים ועכשיו, דממה.
תום מזדקף לפתע, מתיישב על הסלע, גופו עדיין ערום לחלוטין, מודע לעובדה שציוץ הציפורים נעלם. הוא מסמן באצבעו ללארה לשתוק. רגע קודם עוד היה רגוע לחלוטין ולפתע, העובדה שלירוי אינו לידם, גורמת לו להיות מתוח. הוא זוקף את צווארו ומנסה להביט מסביב. הוא אינו רואה דבר. לפתע, מתוך השיחים, פורצת חבורת גברים קרחים ביללות מקפיאות דם ותופסת אותו. חסר אונים הוא מנסה להיאבק בהם, בפרצופים הזרים המטילים אימה, בקימונו הדהויים והקרועים שלהם, אך הוא משותק בידיהם החסונות. בזווית עיניו הוא רואה באימה כיצד לארה עצמה נתפסת ע"י מס' דמויות הקופצות לעברה למים עם בגדיהם, וכיצד הם משחקים איתה, כטורפים עם קורבנם קודם שיתנפלו עליה ויאנסו אותה. מתוך החבורה מזדקף לפתע האנדרואיד המנהיג ונעמד מולו. הוא ענק וגס במיוחד, שיניו הקדמיות שבורות וחיוך גדול על פניו. ניכר בו שהוא מנהיג אותם לאו דווקא בזכות חוכמתו אלא בכוח זרועו.
תום
תאמר להם שיעזבו אותה!
המנהיג סוטר לתום הערום בחוזקה עד כי חושיו מתערפלים. אז מסמן המנהיג ושני גברים הודפים את תום ההמום היישר לתוך המים. הוא עומד במים, מייצב את עצמו, כשמעליו על הסלעים ניצבים כשבעה אנדרואידים המביטים בו. הוא מסתכל על אלה שבמים, לא רחוק ממנו, המקיפים את לארה ומגלה לתדהמתו שיש ביניהם גם מספר אנדרואידיות. עיניו מצטלבות בעיניה של לארה והוא רואה כי היא שקטה ושלווה, משלימה עם כל מה שעשוי לקרות להם. ליבו של תום נחמץ וטעם מר של תבוסה עולה ממעמקי גרונו.
תום (מתוך המים)
שחרר אותנו. לא עשינו לכם כל רע.
המנהיג עומד מעליו, פוער את לועו וצוחק.
המנהיג
לא ידעתי שנותרו עדיין אנשים חיים.