פנים. לילה. חדר
תום מתעורר על מיטה צרה בחדר העשוי מקירות אבן. שפתיו עדיין יבשות ומבוקעות. מספר נורות שמן דולקות באפלה מאירות את החדר באור חלש מהבהב. הוא מרים את ראשו לחפש את לארה והיא שם בשבילו, יושבת בישיבה מזרחית למרגלות מיטתו, מעבירה יד חמה ומלטפת על לחיו.
תום (באנחה)
לארה.
לארה
ניצלנו. אנחנו במקדש.
תום מנסה להתיישב בכבדות, נשען בידו האחת על מסגרת המיטה ובשנייה הוא משפשף את פניו אך לארה משכיבה אותו שוב ומהסה אותו.
לארה (בשקט)
שוב חזר לי הזיכרון.
תום
בשדה?
לארה (נבוכה)
כן, הוא מעורר אותי. הוא בא לומר לי משהו (נעצרת במבוכה) ואינני יודעת מה.
ידו של תום נשלחת וגב אצבעותיו מלטפות בעדינות את לחייה של לארה, מנגבות בדרכן דמעה סוררת. רעש של פסיעות רגליים נשמע מבחוץ ואל החדר מגיח אנדרואיד צעיר בקימונו כתום.
אנדרואיד
שלום לכם.
תום
שלום לך ותודה על שהצלתם אותנו.