תום (דואג ומתוסכל)
כבר עברו שמונה שעות מאז שהגענו ולא נראה שהלידה מתקדמת.
דממה.
אבא של קלודין (מוטרד)
אחי ובני טרם שבו מהצייד. איני יודע מה מעכב אותם זמן רב כל כך.
דממה ארוכה נשמעת כשלפתע בוקעת צרחה של תינוק קטן בחלל האולם. תום מרים את ראשו נפעם מהצליל והוא ניגש אל הנשים הנמצאות בצלעו של האולם. אימה של קלודין מגישה לו חבילה עטופה בבגד.
אמא של קלודין
זה הבן שלך, תום. קח אותו.
תום, נרגש, לוקח לידיו את בנו ודמעות זולגות מעיניו. אח"כ הוא כורע על ברכיו לידה של קלודין התשושה ושטופת הזיעה, כשבנו עדיין עטוף בידיו. הוא שם את בנו על בטנה וחזה ומחבק את שניהם.
תום ואביה של קלודין ישובים סביב המדורה ואוכלים. אימה של קלודין מחתלת מחדש את התינוק. גופו העירום מתגלה לפניה.
אמא של קלודין (לביתה)
ראית את הפצפון? יש לו כתם לידה של פרפר על גבו.
קלודין (מחבקת באהבה את עוללה)
בטח שראיתי. גם לתום יש סימן כזה. אני מקווה שזה סימן טוב.
פנים. אולם המכרה. על יד המדורה
תום ואביה של קלודין מאושרים אך גם מודאגים.
אביה של קלודין
אני מפחד שהם לא נתקעו בסערה.