פנים. לילה. קרון של תום
ברברה יושבת על יד הטלוויזיה. עתה היא ערה לחלוטין. המסך מציג את חדרה של מארי אן. קולות של אנחות וגניחות, מעשה אהבה, נשמעות ממקרן המסך. תום שהגיע לשיאו לוחש לה עתה מילות אהבה, פניה של מארי אן בצווארו של תום. פניה של ברברה היושבת ליד השולחן, מוארות באור נגוהות אפרפר על ידי התמונה. במסך הטלוויזיה מתהפכת מארי אן על גבה.
מארי אן (בשקט שאחרי, דרך הטלוויזיה)
תום, אתה עושה אותי כל כך מאושרת. לא חשבתי אחרי מות בעלי, שאזכה אי פעם ליהנות ככה. (שתיקה, פושטת את אצבעותיה, מביטה בציפורניה) מחרתיים אני מסיימת את תקופת האבל שלי ואוכל לחזור סוף סוף לקימונו הכחול שלי (נאנחת).
הוא גוחן, נושק לה על מצחה ומתיישב במיטה.
פנים. לילה. חדרו של תום
ברברה מעווה את פניה הקודרות לנוכח התמונה. באי רצון היא סוגרת את מסך הטלוויזיה וקמה מעם השולחן הקטן. כמה דקות לאחר מכן, נפתחת הדלת חרישית ותום מתגנב שוב לחדר. גם הפעם הוא מתעכב בכניסה, מקשיב לנחירותיה הקטנות של ברברה ונשימותיה הכבדות. בצעדים קלים הוא מתגנב אל המיטה בצד שלו. הוא משתרע לצידה, גבו מופנה אליה, עיניו עדיין פקוחות.
חוץ. שעת בוקר מאוחרת. רציף התחנה של היישוב
הקרון המעופף נוחת בחבטה קלה. הדלת נפתחת ותום יוצא מהקרון. שתי מדליות פשוטות מראה מעטרות את הקימונו הכחול שלו, אחת מכסף ואחת מארד. רק ראש הכפר הזקן וברברה המשרתת האישית שלו מחכים לו. הוא מחייך לעברם במבוכה. מופתע על כי האנשים שביישוב כלל לא הגיעו לברכו.
תום (בעליצות)
היכן כולם? (באי אימון) אחרי הכול הבאתי ליישוב שלנו כבוד, זכיתי במקום השני מבין כל יישובי האזור!
ראש הכפר
אנו מצטערים תום. זהו יום אבל בשביל כולנו.