חוץ. לילה. לאורך המסילה
הקרונית עומדת, הלילה כבר ירד. לירוי גוחן בצד הדרך, אחרי שקושש ואסף מס' שיחים וגזע עץ יבש. הוא מדליק מדורה קטנה בעוד תום ולארה יושבים על המזרון בקרונית, רגליהם משתלשלות מטה באוויר. המדורה גדלה ולירוי גוחן מעליה כדי להתחמם. לארה מגישה לו דבר מאכל וכוס משקה. עיניו של לירוי נוצצות מאורה של המדורה. ברקע נשמעת המיית הרוח המתגברת. נעשה לפתע קר והמדורה הקטנה לא מצליחה לחמם את תום ואת לארה. הם מתעטפים בשמיכות בעוד לירוי מכרכר סביב המדורה הקטנה, מנסה להמשיך ולהזין אותה בעוד ועוד זרדים כדי להגדיל מעט את האש.
תום
לירוי, על מה לחששו המנהלת ולארה מאחורי גבך?
לארה (מזדרזת להגיב)
היא אמרה לי שהיית המאהב שלה למשך כמעט שנתיים.
לירוי (נאנח)
כן, מאז שנוצרתי כדי לשמש כלוחם, ניצלו אותי המנהלות שבמרכז כאובייקט מיני, לסיפוק יצריהם. המקור שלי נפגע בתאונה אך לעזאזל, הוא היה מצויד כהלכה.
תום (בציניות)
לא ידעתי שהאנדרואידים עסוקים במיניות שלהם. אני דווקא חשבתי שהם נולדים לתפקיד כלשהו ואיתו הם גם מתים…
לירוי
כנראה שאינך יודע מספיק, תום. תפקיד האנדרואיד הוא לשרת את האנושות אך גם לו, על אף היותו כפיל, יש רגשות, זיכרונות וחוויות, חלקן מכאיבות מאוד וחלקן… (מחייך) דווקא מהנות.
דממה.