מנהלת
אני מציעה לכם לצאת רק בעוד כשעתיים שלוש, בשעות אחר הצהרים. כך יהיו לכם שעות ארוכות עד הלילה להתקדם במהירות ולא בשעות שיא החום. אנו יודעים כי המסילה תקינה בחמישים קילומטרים הראשונים, אך מעבר לכך, פשוט לא בדקנו. לא הגענו מעבר לשם.
הם עומדים וצופים באנדרואידים המסיימים את העמסת הציוד שלהם על הקרונית.
תום
למה לא הגעתם רחוק יותר מחמישים הקילומטרים?
מנהלת
משום שלכל אנדרואיד כאן, יש תפקיד למלא, אין אצלנו בטלנים ולנסוע לעבר הלא נודע בעוד שכאן כולנו עסוקים בכל כך הרבה עבודה זה לא תקין. (מחייכת בפתאומיות), אבל אני הייתי מצטרפת אליכם.
חוץ. שעת אחה"צ. על המסילה ביציאה מהמבנה
שני פסי המסילה זוהרים באורה המסנוור עדיין של השמש. מעבר לפסים במרחק של כמה מאות מטרים, רואים את הגבעות המדבריות. צמחים יבשים מציצים בין אדני הרכבת והחצץ. פסי הרכבת עצמם כבר שחוקים וחלודים בחלקם מאי שימוש. הקרונית עמוסה לעייפה בשקי מזון ומיכלי מים. מזרונים מקיפים את צידי הקרונית, וגג מאולתר של שמיכה מעל לראשיהם. תום עומד מול לירוי והם מנסים להפעיל את הנדנדה הקטנה שביניהם באופן שהקרונית תנוע לכיוון הרצוי. לוקחות מס' דקות עד שהשניים לומדים לעבוד כצוות, ואז, כבמטה קסם, תופסת הקרונית תאוצה ונעלמת בתוך דקות בין גבעות החול המדבריות בעוד לארה מנופפת בידה לעשרות האנדרואידים העומדים ובוהים בהם בלא תנועה בסמוך למבנה המתרחק. פניה של המנהלת עצובות.