פנים. יום. חדר רופא בבי"ח
חדרו של הפרופסור. קיר מלא בספרים, את הקיר השני מכסים הולוגרמות צבעוניות של גוף האדם. הפרופסור עומד ליד החלון כשהן נכנסות. לארה נכנסת לחדר, חיוורת, הולכת באיטיות, נתמכת ע"י אימה. פני הפרופסור אורות משמחה כאשר הוא רואה אותן נכנסות והוא מסתובב ובא לקראתן.
פרופסור
כנסו, כנסו בבקשה.
האם ובתה מתיישבות בכורסאות ממול לשולחן הענק של הפרופסור. והפרופסור מתיישב בכורסתו מולן.
פרופסור
לארה, אומר זאת בקצרה, אנו רוצים להציע לך תחליף למה שאיבדת לפני ימים ספורים. אנו רוצים לאפשר לך "ללדת" אם כי (היסוס) מדובר בלידה מסוג אחר לגמרי.
לארה (נושמת עמוק, מכינה את עצמה לגרוע מכל)
אני שומעת.
פרופסור
בטח שמעת על המונח "שיבוט". זהו תהליך של שכפול של ביצית. לאחר מכן מושתלת הביצית ברחם של פונדקאית. בסוף ההיריון נולדת מישהי הזהה לחלוטין בתכונותיה לאימא של הביצית המקורית. החיסרון בשיבוט הוא הצורך לבצע השתלת ביצית שכזאת ברחם, אח"כ הצורך להמתין עד הלידה, לגדל ולחנך את המשובט. זהו בזבוז משווע של זמן ומשאבים. זוהי גם הסיבה מדוע השיבוט במתכונתו ההיסטורית, נשאר בעיקר בשלב הניסויים ומעולם לא הפך למסחרי ממש, להוציא כמובן את תעשיית השיבוטים הפיראטית למיליונרים מגלומנים. בשנים האחרונות פיתחנו טכנולוגיה המאפשרת שעתוק אדם.