פנים. בוקר. קונטיינר
לתוך חשכת החדר פורצת לפתע השמש עת לארה פותחת את הפתח העילי של הקרון. מהטלוויזיה פורצת מוסיקת מעליות. תום מתעורר ונאנח, הוא כבר מתורגל בסידור הזה של הבוקר. לארה משחררת וו שבתקרה ופותחת את הדלת לגג. את הסולם היא נוטלת ומרכיבה אותו, כדי
לעלות לגג. היא מטפסת עליו לעבר גג הקרון. בעוד היא עולה לגג היא שולחת מבט לעברו של תום.
לארה (בעליזות)
הגיע הזמן לקום. אני מחכה לך למעלה.
תום (נוהם במיטתו)
עוד לא. אני רוצה לישון.
לארה
הגיע אליך דואר אתמול בלילה.
לארה ממשיכה ועולה, כפות רגליה נעלמות במעלה הסולם ושומעים את נקישות הליכתה על הגג. תום, שנראה עד כה כמתקשה לקום, קם לפתע כאחוז תזזית. הוא מתיישב בלבניו ליד מסך המחשב שעל השולחן הקטן. הוא מקיש בלוח המקשים ומחכה בקוצר רוח, מגרד את זיפי זקנו בחוסר סבלנות בולט. לאחר מספר שניות ארוכות, משתנה המסך ובאנחת רווחה הוא ממהר ללחוץ על לוח הקלידים.
חוץ. בוקר. על גג הקרון
לארה מבצעת תרגילי יוגה על הגג, לשמירת כושרה. ממש מאחוריה מציץ "הקיפוד". היא נראית שלמה ומאושרת עם עצמה. עננים גבוהים, ענני נוצה, חגים מעט מאוד מתחתיהם, להקת ציפורים גדולה נראית אי שם מתחתיהם.
פנים. יום. פנים הקרון
תום יושב מול מסך הטלוויזיה המיושן וקורא את הדואר שלו, האור האפרפר של הטלוויזיה ניתז על פניו.