היא נעמדת לרגע מהדקת את אחיזתה בשני דלייה המוחזקים על מתקן התלוי על כתפיה וסביב עורפה כנושאת דליי מים מאיזה כפר אפריקאי קדום, מרגילה את עיניה לאור היום המסנוור. אח"כ היא מזדקפת ושמה פעמיה באיטיות לאחד הסולמות. היא עולה בסולמות כשהדליים מתנדנדים מסביבה בעוד ידיה עסוקות באחיזה באדני הסולם. היא פוסעת לאורך המדרכה העשויה רשת מתכתית צפופה לעבר אחד הקונטיינרים המרוחקים העיליים של הקומפלקס. מלמטה, נראים סנדליה פוסעים על הרשת ומתרחקים כששני דלייה בולטים החוצה מהמדרכה הצרה. לבסוף היא נבלעת בתוך אחד הקונטיינרים. בערך בזמן שבו היא נכנסת למבנה, נשמעות שוב נשיפות הקרון המעופף מלמטה. אט אט הוא מתרומם באוויר ומתחיל לצוף באוויר, מתרחק מהיישוב, על גגו מפוזרים שישה "קיפודים" ומצדדיו, פתחי אוויר הפולטים בקולות נשיפה אוויר חם.
חוץ. יום. על גג הקונטיינר
תום, גבר בסביבות גיל 55, קרח למחצה, אף ישר ועיניים אפורות, שערותיו האפורות לבנות מסופרות קצר, יושב על הגג לבוש בקימונו כחול ומשקיף על נוף כדור הארץ מגובה של 3 ק"מ. זהו יום בהיר ללא עננים והשמש כבר מכה בעוז. מעט מאחוריו של תום, בפינת הגג, מציצים האנטנות של "הקיפוד". בצד אחר של הגג, על זוג מוטות, תלוי חוט ועליו לארה תולה כבסים לייבוש. בין לארה לתום מפריד הפתח העילי העגול של הקרון, מעין טנק ללא צריח.
תום
מה יש לאכול היום?
לארה
ירקות, אפונה ופירה תפוחי אדמה.
תום
אני אוהב פירה (הפסקה קלה ולאחריה חיוך קטן). עוד מעט משדרים סרט מדע בדיוני ישן, מלפני חמישים שנה!
לארה
תום, חזור לקרון, אתה תישרף בשמש.
תום (בחום)
בואי לראות איתי את הסרט.