הם ניגשים לפתח הבניין ונעלמים בריבוע האור של הכניסה של הבניין.
פנים. ערב. דירתו של ד"ר ישראל
הילדים יושבים בשקט במטבח, משני צידי השולחן. ד"ר ישראל עסוק בהכנות לבישול פסטה.
ד"ר ישראל
ילדים? מתי אכלתם בפעם האחרונה?
תומר
אכלנו בבוקר כשיצאנו מהבית. אימא אמרה לנו להגיע אליך. היא אמרה לי למסור לך את המכתב הזה.
תומר שולף מכיס מכנסיו מעטפה מקומטת. ד"ר ישראל שופך את תוכנה של הפסטה לתוך סיר המים שעל האש.
ד"ר ישראל (מתנצל)
אני אוכל עכשיו כמו צועני. אתם מבינים? לפני כשלוש שנים נפטרה אשתי, הילדים שלי כבר גדלו והקימו משפחות והם לא גרים כאן איתי. מאז אני אוכל שטויות. (הפסקה) האם תרצו שאזמין לכם פיצה? או משהו כזה?
יובל
כן
תומר (בו זמנית עם יובל)
לא. זה יכול להביא את הרודפים אחרינו. אסור לנו לשנות דבר מהרגלי הקנייה שלך דוקטור.
ד"ר ישראל מכסה את הסיר במכסה, מנגב ידיו במגבת מטבח מטונפת. הוא נאנח ומתיישב לקרוא את המכתב, תוך שהוא מרכיב את משקפי הראייה שלו.