לאחר מספר שניות נשמע ביפ קצר מהקופסה בה תקוע המקלון של תומר. הוא מושך את המקלון ומחזירו לכיסו. הוא לוחץ על הקופסה ומפעיל אותה. צליל מופלא של מנגינת פסנתר מהדהד בחדר הקטן. תומר לוקח את ידה של חברתו ונושק לה. דמעה מעיניו נושרת על היד הקרה. אימה של יעל מביטה בו, הפעם ברוך.
פנים. בוקר. חדר שינה בביתם של יעקב ורחל
רחל שוכבת על צידה במיטה. היא מתעוררת לאיטה. עיניה פקוחות לרווחה ונראה כי היא חושבת על משהו. בעוד היא מעכלת את אותו משהו בתת מודע שלה היא מתהפכת לפתע במיטה ומגלה פתק מתחת לשעון המעורר שלה. היא מתיישבת בחטף במיטה, השמיכה נשמטת בחלקה לרצפה וקוראת את המכתב של בעלה הכתוב בכתב יד.
יעקב (VOICE OVER) (בקול רך)
רחל אהובתי. חזרתי לארץ בזהות בדויה. אלה המחזיקים אותנו במוסד משתמשים בדמנו כחומר גלם למטרות מפלצתיות, הפקת סם בשם H. בקרוב אבוא לחלץ אתכם. הישארי רגועה כלפי חוץ והכיני את כולם לתזוזה מיידית. יכול להיות שמקליטים אתכם ואולי אפילו רואים אתכם באמצעות מצלמות נסתרות. אוהב אותך (יותר מתמיד). יעקב. (הפסקה) השמידי מכתב זה ברגע שתגמרי לקרוא אותו.
פנים. בוקר. מטבח
רחל בפנים רציניות עומדת מעל הכיור במטבח ומדליקה בגפרורים את המכתב עד שהוא נשרף לחלוטין, פיסות קטנות אחרונות שחורות נושרות מבין אצבעותיה לתוך הכיור ונשטפות במים. מאיה, הבת הקטנה ניגשת מאחוריה.
מאיה
אימא, למה את שורפת את הנייר?
רחל מסתובבת לעבר בתה, מחייכת אליה בעצב ומסמנת לה לשתוק. אחר כך היא נוטלת אותה על ידיה ונושקת ללחיה, לוחשת לה דבר מה באוזן.
מאיה (עונה גם כן בלחש)
טוב אימא.