רחל (VOICE OVER)
ד"ר ישראל שלום, זמן רב חלף מאז נעלמתי לך באותו לילה נורא באיכילוב. אף פעם לא הייתה לי ההזדמנות להתנצל בפניך על מה שגרמתי לך ולבית החולים. אני יודעת שעשית את המיטב למעני ולמען בני. אני חיה מזה כתשע שנים באושר עם יעקב, ועם ילדינו תומר, יובל ומאיה הקטנה. אנו חיים בתחומי המכון הביולוגי ולא חסר לנו מאומה אולם אנו אסירים ולא נותנים לנו לצאת מחשש "שנזהם" את שאר האוכלוסייה. עד כה סברנו שזוהי הסיבה אולם מסתבר שככל הנראה נעשים במכון דברים נוראים והחלטנו לברוח משם. אנו נמצאים בימים אלה בסכנה גדולה. אני שולחת לך את שני ילדי ואני בטוחה שתסתיר אותם, תגן עליהם ותדאג להם כאילו היו אלה בניך שלך. אני ומאיה הקטנה נשארנו במכון וננסה להימלט משם בדרך אחרת. יעקב נמצא בארץ אבל מחוץ לגבולות המכון. אני מודה לך מראש ויודעת כי אתה ידיד אמת של משפחתנו. בברכה, רחל.
ד"ר ישראל ממצמץ בעיניו, הוא מוריד את משקפיו ומנגב דמעה או שתיים מעיניו. אח"כ הוא מקנח ברעש את אפו.
פנים. ערב. ביתם של יעקב ורחל בתוך המכון
רחל נמצאת בסלון, גומרת לארוז תיק בד בבגדים של מאיה. אור שקיעה אחרון.
רחל
מאיה? תבחרי לעצמך צעצוע אחד בלבד. אנו יוצאים לטיול עוד מעט.
מאיה
אני רוצה את הדובי הגדול.
רחל
לא! קחי את השפן, הוא קטן ולא שוקל הרבה ולא יפריע לנו בדרך.
מאיה
טוב אימא.