פרופסור לוי
אוקיי, תחכי כאן כמה שעות בחברתן הנעימה של החיות. תאמיני לי שזה לא סימפטי במיוחד. קר כאן והחיות זועמות משום שהן חיות בכלובים צפופים. אני אחזור בעוד שעתיים שלוש ובינתיים תוכלי להתקרר קצת מזעמך. זה יעזור לך לשנות את דעתך.
פרופסור לוי יוצא מהאולם יחד עם השומר. הם נועלים את דלת הזכוכית המשוריינת מאחוריהם. פרופסור לוי מעיף מבט אחרון לעבר רחל ובתה. רחל רואה בפניו צל של חיוך, רגע לפני שהוא מסובב את גבו ונעלם במעלה המסדרון.
פנים. ערב. חדרה של יעל בבית החולים
אמה של יעל ניגשת לעבר הרדיו טייפ בפנים עגומות. היא מפסיקה את פעולת הרדיו טייפ. דממה בחדר. היא נאנחת. עפעפיה של בתה יעל מעפעפות. לאחר מספר שניות נפקחות עיניה אולם היא לא זזה ממקומה.
יעל (נאנחת בקול חרישי)
אימא? אימא?
האם הנדהמת פורצת בבכי מרוב התרגשות ונופלת על בתה השוכבת במיטה ומחבקת ומנשקת אותה בהיסטריה.
פנים. לילה. אולם כלובי החיות
רחל כורעת על ברכיה, פותחת את התיק ומוצאת שם בגדים עבור ילדתה הקטנה. היא מלבישה אותה עוד שתי חולצות וזוג מכנסיים על הבגדים שלה. אחר כך היא נוטלת סוודר נוסף שלקחה עימה בתיק ולובשת אותו על בגדיה. כל זה לא עוזר לה להרגיש חם יותר. היא נראית חיוורת וסובלת מן הקור. מאיה הבת לעומת זאת מתחילה לדבר בג'יבריש עם קוף בבון אחד היושב ממש בכלוב שלידה.
מאיה
אימא? החיות מחכות שנדבר אליהן.
רחל (במבוכה, לאחר מחשבה קצרה)
תשאלי אם נשחרר אותן מהכלובים האם הם יעזרו לנו במאבק כנגד פרופסור לוי?
מאיה חוזרת למלמל מול הקוף והלה משמיע העוויות וקולות משלו.