פרופסור לוי
כשישה עשר אחוזים, יעקב. תחשוב על כך בצורה כזו, שישה עשר אחוזים מן האוכלוסייה גומרים את חייהם כצמחים, אבל חמישים ושישה אחוזים מהאוכלוסייה נרפאים לצמיתות ממחלותיהם, מתנקים מהסמים שבגופם, לא מזדקקים יותר לאנטיביוטיקה, לפחות כל עוד הם משתמשים בגלולות הסם H. היתר, נשארים חולים. אני סבור שזו עסקה הולמת.
יעקב
לא אם אתה מוכר להם את זה בלי להסביר להם את המשמעויות האמיתיות העומדות מאחורי העניין. לא אם אתה מפר את האמון שנתנו בנו החוצנים. לא אם אתה "שודד" את דמנו, דמה של משפחת חרמש.
פרופסור לוי מראה סימני התשה מהשיחה והוא מאבד את סבלנותו. הוא רומז לאחד השומרים והוא ניגש שוב ליעקב חסר האונים ומזריק לו סם הרדמה כלשהו.
פרופסור לוי (בחגיגיות)
בפעם הבאה שתתעורר יעקב, תוכל לאכול ולשתות רק מקשית ותתחנן שהאחיות יזיזו את גופך פעם בשעתיים או שלוש. היה שלום יעקב, שמחתי שהכרנו.
יעקב (עדיין בהכרה)
חבל שאתה כל כך ממהר להיפטר ממני. לו לפחות היית יודע כיצד ניתן להציל את כל הצמחים ולהחזירם לחיים…
פרופסור לוי (בתדהמה)
מה? יש לך את הפתרון לכך?
יעקב (מטושטש על סף עילפון)
מה אתה חושב שעשיתי בארה"ב? (בציניות) תחשוב על הסם החדש שתוכל למכור להם…
יעקב כבר שקוע בשינה עמוקה.
פנים. יום. חדרה של יעל בבית החולים
תומר ויובל נכנסים לחדר. אימה של יעל מקבלת אותם בסבר פנים יפות.