יעקב (בהרגשת התעלות)
איזו הרגשה! אחרי עשרות שנים, לחזור ולנהוג ברכב של ממש.
הם נוסעים על הדשא ויוצאים לתוך כביש צר לאורך גדר הבטון. כביש פנימי המוליך לעבר שער היציאה מהמכון המרוחק כק"מ מבניין המכון. הם מתקרבים לשער והרכב עוצר. שומר מבולבל מציץ פנימה לרכב. רעש האזעקה בגין השריפה מסיח את דעתו ופוגם בשיקול דעתו.
רחל (צועקת לעברו מתוך הרכב)
יש שם שריפה! המעבדה עולה באש!
השומר נכנס ללחץ ומסתובב במקום אנה ואנה לא יודע מה לעשות. הוא לא יודע מהיכן באו לו אזרחים באמצע הלילה מתוך ליבו של המכון.
מאיה (קוראת)
ויש לנו גם פצוע, השפן!
היא מראה לשומר את הבובה הקרועה. יעקב נוזף בשומר על הססנותו.
יעקב
מהר! אתה רוצה שאנשים כאן ימותו? פרופסור לוי לכוד בפנים. תיכף יגיעו מכבי האש!
השוער מבולבל עוד יותר מרים לבסוף את המחסום וכלי הרכב גולש מהשער החוצה, מתרחק לאיטו בחשיכה ונעלם תוך שניות מאחורי עיקול בדרך.
חוץ. לילה. מדשאה על יד בניין המכון הנשרף
על המדשאה ממול בניין המכון הנשרף עומדים אלפי הזקנים. האש הבוערת מאירה את פניהם הקודחות. כלבים וקופים יושבים שקטים לגמרי לפני עדת הזקנים העומדת ומביטים גם הם באש המתפשטת. מספר קופים קטנים אף יושבים על זרועות הזקנים. להבות האש עולות ומתפשטות ולוחכות את הבניין. כולם צופים בשקט רב באש המכלה את הבניין. נשמעים רק פצפוצי האש העולים מהבניין הנשרף לאיטו.