האור במעברי המטוס הוחשך לפתע ואורות קטנים מעל המושבים נדלקים, בהם המנורות המורות כי יש לחגור חגורות בטיחות לקראת הנחיתה. דיילת חייכנית עוברת במרוצה ובודקת שהאנשים אכן מקפידים על ההוראות. רעש מנועי המטוס משתנה והמטוס מתחיל לאבד גובה בדרכו לנחיתה.
פנים. לילה. לובי של מלון הילטון בתל אביב
יעקב בשיער בהיר ובחליפה מהודרת (שאינה אופיינית ללבושו המרושל בדרך כלל), עם זקנקן בלונדי קטן בן מספר ימים. יעקב ניגש לעבר הלובי.
יעקב (לפקידת הקבלה, באנגלית)
הוזמן עבורי מקום. שמי מר דיאמונד. מרטין דיאמונד.
פקידת הקבלה מסתכלת בצג המחשב שלה ומוצאת את ההזמנה. היא מהנהנת ומחייכת חיוך מקצועי ליעקב. היא שולפת מקלון קטן עם תגית בקצהו שבה סמל המלון ומוסרת אותו ליעקב.
פנים. לילה. על יד המעליות המובילות לחדרים
יעקב מתקרב עם מזוודתו הקטנה האחת למעלית תוך שהוא מסרב לתת אותה לבל-בוי. הוא מנפנף בידו לביטול והבל בוי חוזר מובס למקומו. יעקב נכנס למעלית והיא נסגרת אחריו.
פנים. לילה. מסדרון בית המלון
דלת המעלית נפתחת ויעקב פוסע במסדרון הריק לעבר חדרו. שם הוא פותח את החדר בעזרת המקלון הקטן של בית המלון. הדבר הראשון שהוא עושה זה לשים שלט "נא לא להפריע" בחלק החיצוני של ידית דלת חדרו.
פנים. לילה. חדר אמבטיה בחדר הבית מלון
אח"כ הוא ניגש לכיור האמבטיה ושוטף את פניו. הוא עוזב את חדר האמבטיה כשהאור משם עדיין בוקע ומאיר את דרכו אל המיטה.
פנים. לילה. חדר בית המלון
יעקב פושט את בגדיו תוך שהוא מטילם על הכסא. הוא לובש מכנסיים קצרות וחולצת טריקו קלה, עליה נכתב "האנושות תנצח". יעקב נשכב במיטה, מעיף מעליו את השמיכה לרצפת החדר ועוצם את עיניו. אור חלש ולא ישיר בוקע מחדר האמבטיה אולם זה לא מפריע לו.
יעקב (OVER VOICE)
השעה הייתה ארבע בבוקר כשנשכבתי במיטה, אולם על אף עייפותי, מעולם לא הרגשתי אנרגטי יותר, חד יותר, מהרגע שבו נתתי לעצמי לצאת מגופי ולשוט בחלל, לנוע כהרף עין לעבר המכון שבו גרנו.
חוץ. לילה. מעל המכון הביולוגי
מן האוויר רואים את ביתם הקטן בשולי הגן שבמכון הביולוגי. הגדר החשמלית הגדולה מקיפה את כל שטחו של המכון, מכוסה בעשרות מצלמות טלוויזיה המגלות כל תנועה חשודה משני צידי הגדר. במרכז שטח המכון, המבנה המרכזי ולצידו, לא רחוק מהגדר המבנה החדש, שהוקם בשנים האחרונות עבור פרופסור לוי. במרחק כמאתיים מטר משם, בצמוד לגדר, ביתם הקטן של משפחת חרמש. יעקב צף לעבר ביתו ודרך דלת הכניסה הסגורה הוא חודר לביתו.
פנים. לילה. ביתו החשוך של יעקב
יעקב נמצא בחדר המיטות. רחל ישנה. אור הלבנה בוקע מבעד לתריסים שאינם סגורים היטב. כשהוא נכנס לחדר היא מתהפכת במיטה בחוסר נחת, כאילו היא חולמת באותו רגע. יעקב עומד ומביט בה באהבה. אחר כך הוא מתיישב לידה ומנשק אותה בעדינות בשנתה. בתגובה היא ממלמלת משהו לא מובן וממשיכה בשנתה. יעקב קם ועובר לחדרי הילדים, שם הוא עובר ביניהם ומנשק אותם בשנתם. אחר כך הוא מתעכב לרגע במטבח, רושם לאשתו פתק קצר ויוצא מהבית.
חוץ. לילה. בגן של המכון הביולוגי
יעקב מופיע בגן, במגרש המשחקים הקטן של ילדיו. הוא פוסע למה שהפך להיות ביתם. הוא עובר מעל חורשת עצים קטנה ולאחריה שוב כר דשא. הוא נעצר לפני המבנה שנבנה בשנים האחרונות ע"י פרופסור לוי. שער מסורג וכבד מותקן בכניסה. עליו מצלמות טלוויזיה ואינטרקום משוכלל. אור ניאון לבן מאיר באור מקפיא את חזית הבניין.
פנים. לילה. בתוך המבנה של המכון הביולוגי
יעקב נע בתוך מסדרון קצר עד שמגיע לצומת T. שם יש שלט על הקיר. "ימינה למעבדות שמאלה למשרדים ולמרפאת החוץ". יעקב עובר דרך דלת אטומה וחודר לחלל בעומק 2 מטרים. שם נמצאת דלת אטומה נוספת, מעין תא כלא קטן לכל מי שנכנס למעבדה. מצלמות טלוויזיה חבויות מביטות בכל מה שנמצא בחלל בין 2 הדלתות. הוא עובר גם דרך הדלת השנייה. הוא מגיע לחלל שבו יש מעלית ולידה פתח לחדר מדרגות.