מלקולם (בחגיגיות)
הגענו.
יעקב (נאנח בהקלה)
סוף סוף.
מלקולם
אנו נכנסים עכשיו ללשכת הגנרל שלנו. סוף סוף תדע למה הזמנו אותך.
פנים. יום. לשכה צבאית
מלקולם ויעקב נעמדים למול דלת חומה, עליה שלט גדול: לשכת המפקד, ג'נרל תורפ. מלקולם לוחץ על ידית הדלת ופותח אותה והם נכנסים לתוך לשכה צבאית טיפוסית. יעקב מסתכל על הקירות החצובים ומתרשם מן המבנה הענק הנמצא בתוך האדמה. פתחי מיזוג האוויר מזרימים בחרישיות אוויר צונן לחדר. אחר כך נפתחת דלת נוספת והשניים מוצאים עצמם עומדים למול גנרל במדים אפורים, עמוס באותות הצטיינות על חזהו. מזכירו הצבאי של הגנרל נכנס בעקבותיהם וסוגר אחריו בשקט את הדלת.
גנרל (מחייך תוך פסיעה לעבר יעקב, באנגלית)
ברוך בואך ג'ייקוב, לא אכפת לך שאני קורא בשמך הפרטי? שמי ג'נרל תורפ.
הוא ממהר ולוחץ את ידיו של יעקב.
יעקב (מהוסס משהו)
שלום.
גנרל
האם אתה יודע מה מטרת הביקור שלך כאן?
יעקב (תוהה)
לא, אף אחד לא סיפר לי על כך.
הגנרל מראה בידו על מספר כורסאות שבצד החדר ומלקולם ויעקב מתיישבים. הגנרל נשאר לעמוד בפניהם. מזכירו הצבאי מאחור.