יעקב מנתק את השיחה ומניח את המקלון על השידה שלידו. אחר כך הוא נכנס למקלחת, בגדים נקיים בידו. הוא מתקלח ויוצא משם לבוש בבגדים אחרים. ביציאה הוא ניגש ומציץ בראי. עיניים עייפות מביטות בו. הוא מזדקף, פותח את הדלת וטורק אותה מאחוריו, לא לפני שהוא מוודא שהמקלון של בית המלון המשמש כמפתח לחדרו נמצא גם הוא בידו.
חוץ. שעת בוקר מוקדמת. לובי של המלון
כשהוא יוצא מהלובי הריק כבר מחכה לו מכונית לימוזינה אמריקאית שחורה, ענקית ואטומה, בעלת לוחות זיהוי צהובים (ישראליים). הוא גוחן ונכנס למכונית.
פנים. שעת בוקר מוקדמת. פנים לימוזינה שחורה
עוד הוא סוגר את הדלת מאחוריו וכבר המכונית נמצאת בתנועה.
מלקולם
טוב לראות אותך שוב יעקב.
הם לוחצים ידיים.
מלקולם (בחיוך מופתע)
מתי לעזאזל הספקת לעשות זאת? כל כך מהר?
יעקב (עייף)
אתה לא רוצה לדעת.
מלקולם
. אז מה יש לך לספר לי?
יעקב
המפעל לא נמצא במבנה הראשי של המכון הביולוגי. לפני כמה שנים הוקם לצד הגדר הדרומית עוד מבנה, קטן יותר, שבו אנחנו עוברים תמיד את הבדיקות שלנו ע"י הצוות של פרופסור לוי. כתוב שם בשלטים "מרפאת חוץ" אולם אני לא חושב שראיתי שם מעולם אורחים אחרים מלבדנו. בבניין הזה, במעבדות למטה, נמצא מפעל הייצור של הסם H. גם הסתכלתי על ספרי החשבונות. הפעילות שלהם היא ענפה.
מלקולם
אין מלים בפינו להודות לך.