רחל מציצה החוצה מבין תריסי החלון ורואה מרחוק מס' דמויות באור אחרון המתקרבות מרחוק לעבר הבית. אורות הניאון החלשים מבחוץ מאירים את הדמויות האפלות הפוסעות בשקט ובהתגנבות.
רחל רצה לעבר הרדיו ומגבירה את קול הרדיו. אח"כ נוטלת את מאיה בזרועה, את התיק הקטן בידה השנייה ועוזבת את הבית דרך פתח המטבח.
חוץ. ערב. מדשאת המכון
בתוך דקה נעלמות רחל ובתה בצמחיה הגבוהה הנמצאת לאורך הגדר המקיפה את המכון. לאחר כמה עשרות מטרים הן עוברות על פני קפל קרקע, הן יוצאות מהסבך לתוך המדשאה הענקית ועוברת לאורך קפל הקרקע לעבר חורשה קטנה הנמצאת לא רחוק מהגדר הגבוהה של המכון. שם היא פורקת את ילדתה מאיה ואת התיק ונחה מעט מן המאמץ, מתנשמת. שלושת הגברים מגיעים עתה לפתח הבית ומצלצלים בפעמון. רעש עז של רדיו בוקע מהבית. בחוסר סבלנות הם מצלצלים שוב ושוב.
רחל רואה אותם עתה מהמקום שממנו הם הגיעו. היא נוטלת שוב את ילדתה והתיק וממשיכה לנוע במהירות אל מחוץ לחורשה. בובת השפן נופלת מידה של מאיה על קרקע החורשה. הגברים מקיפים עתה את הבית ואחד מהם פורץ את הדלת. רחל ממשיכה עכשיו לנוע כשמאיה על ידה בשטח דשא חשוף. הגברים עסוקים כעת בסריקת הבית.
אורות הניאון הרחוקים הפרוסים על פני כרי הדשא הרחבים מאירים באור אפור מוזר. במרכז השטח הענקי נראה המבנה הראשי של המכון הביולוגי שבשעה זאת הוא כבר חשוך כמעט לגמרי ובהמשך, לאורך הגדר, נראה הבניין שנבנה בשנים האחרונות ע"י פרופסור לוי. רחל, מבוהלת, מסתתרת מאחורי קפל הקרקע. היא מגלה כי רחוק ממנה בכיוון הנגדי, מכיוון פתח היציאה של שטח המכון, באים לעברן מספר שומרים חמושים ברובים ובכלבים אימתניים. הם לא רואים אותן אבל הם נעים בכיוון אליהן ובתוך זמן קצר הם יראו אותן. היא מסתכלת ואומדת את המרחק למבנה הלבן והמואר של המכון הקטן של פרופסור לוי. היא נאנחת, לוקחת את הילדה בזרועותיה, ביד שניה את התיק ומתקדמת במהירות ככל יכולתה לעבר המכון הקטן, הרחוק יותר. היא משתדלת לנוע כפופה כדי לא להיחשף אולם עתה היא בולטת על שטח הדשא הריק. קול נביחה חזק נשמע מרחוק. שני כלבי דוברמן מסתערים קדימה, השומרים האוחזים בשרשרותיהם רצים מאחוריהם מנסים לעמוד בקצב של הכלבים.