תומר (מתלבט)
אימא, אני יודע שאני מיוחד ומוכשר. אבל, הנה, יש לי חברה בטכניון וגם היא צעירה. גם היא בגילי וגם היא מיוחדת. (בולע את רוקו) היא עושה עכשיו דוקטורט בנושא מחשבים ביולוגיים. אימא, אני לא הגאון היחידי בעולם.
רחל (מופתעת)
כבר דיברתי איתך בעבר תומר. אסור שתהיה לך חברה. אני מופתעת ממה שאתה מספר לי.
תומר
זה מה שהנהג המלווה שלי אמר. אבל זה לא הוגן. מצד אחד כולם משתמשים בי אבל מצד שני לא נותנים לי לחיות את חיי ולצאת עם מי שאני מחבב, בעצם… יותר ממחבב.
רחל (נאנחת)
זה מסובך. אין ספק שהחיים כלפיך אינם הוגנים תומר. כמו שהם כלפינו.
תומר
מסובך או לא אני לא מבין למה אתם מקבלים את המצב כמות שהוא. אני רוצה עכשיו תשובה כנה.
רחל (נושמת עמוק)
אמרתי לך תומר. אנחנו, המשפחה, בני אדם, אולם לא רק בני אדם.
תומר (אפילו לא מופתע)
מה זאת אומרת?
רחל
המבנה הגנטי שלנו עבר מוטציה מסוימת ולכן שומרים אותנו במכון כדי שלא "נזהם" את שאר האוכלוסייה שנבוא עימה במגע.
תומר (נוחר בבוז)
מה שאת אומרת לא מתקבל על הדעת.