פנים. יום. חדר במלון הלטון
אפילה מוחלטת בחדר. יעקב ישן. מס' דמויות נעות סביבו באפילה. יד אחת גורפת בגסות את הוילון הכבד הצידה ואור היום פורץ באכזריות פנימה, מעיר באבחת חרב את יעקב הישן. יעקב מפלבל בעיניו, מסונוור למחצה ובעוד הוא נאבק להתעורר מוצמד לזרועו אקדח זריקות המזריק לו זריקה עם סם כלשהו. הוא פוקח את עיניו ורואה את פרופסור לוי מולו. מסביבו עוד כארבעה שומרי ראש.
פרופסור לוי (בחגיגיות)
שלום יעקב
יעקב מנסה להניע את עצמו אך הוא לא מצליח, הוא משותק.
יעקב (בתדהמה)
פרופסור לוי?
פרופסור לוי (בוטה)
ידידי, האם התנדבת למלא את תפקיד הבוגד בסיפור שלנו?
יעקב המום מעצם העובדה שנחשף, התגלה ומעצם היותו חסר אונים.
יעקב
על מה אתה מדבר?
פרופסור לוי
יצאת לשליחות בארה"ב למטרה מסוימת ואתה חוזר לכאן, כמשתף פעולה של האמריקאים, במטרה להפליל אותנו?! האם זוהי נאמנותך למדינה?
יעקב (מרוגז)
אל תדבר בשם המדינה. תדבר בשם המאפיה שבנית וטיפחת. זו שמפיצה סם לכל העולם ומרעילה באמצעותו את כל האנושות.
פרופסור לוי (בצחוק רם)
אנחנו? מרעילים?
פניו מרצינים לפתע. אצבעו מונפת בתוכחה.