הרכב עושה סיבוב וחוזר על עקבותיו בחזרה לעבר בית המלון. הוא נכנס שוב לחנייה של הלובי של מלון הילטון ועוצר. יעקב מגיח מהמכונית ונעמד. הוא מתכופף מעט פנימה, נשען על דלת המכונית בידו, וגוחן לעבר מלקולם שפותח את חלון האוטו.
יעקב
לפני שתתחילו בפעולה, תודיעו לי כדי שאוכל לחלץ מבעוד מועד את משפחתי. בינתיים אני הולך לישון. אני כבר מרגיש כמו שטיח.
מלקולם מהנהן בראשו בחיוך ובהסכמה.
חוץ. שעת בוקר מוקדמת. לובי של המלון
יעקב שולף את עצמו מהרכב, טורק את הדלת מאחוריו ומבלי להסתכל אחורנית הוא מתקדם לעבר הלובי המואר מלא סיפוק אבל עייף מאוד.
פנים. ערב. חדר של יעל בבית החולים
יעל שוכבת מעולפת במיטה, צינור זונדה מתנשא מעל מיטתה. בחדר נמצאים רק אימה של יעל ותומר.
תומר (ליעל השוכבת ללא תגובה)
יעל, הבאתי לך היום משהו מיובל, אחי הקטן בן השמונה. הוא מנגן נפלא על פסנתר. לפני כמה ימים סיפרתי לו עלייך ועל כמה שאני מצטער על מה שקרה. אתמול בלילה כשחזרתי הביתה, הוא אמר לי שהוא הקליט את עצמו במשך היום והכין לך משהו. הוא אמר לי להשמיע לך את זה.
הוא מוציא מכיסו מקלון דק ותוקע אותו בקופסה מרובעת קטנה הנמצאת על הארונית הקטנה שלצד המיטה.
אימא של יעל (מסוקרנת)
אחיך מנגן?
תומר
כן, יובל בסה"כ בן שמונה. אומרים עליו שהוא הכישרון הגדול ביותר שאי פעם ניגן על פסנתר מאז ארתור רובינשטיין, בטח בגילו.