פנים. לילה. חדרו של יעקב בתוך ההר
דממה. חושך. יעקב מזדקף לפתע אחוז בעתה במיטה הצבאית, אור חיוור נופל על פניו המסויטות. הוא מתנשף בבהלה. הוא משפשף את פניו בניסיון להרגיע את עצמו. הוא שומע את אוושת המיזוג אוויר הפועל בחרישיות. מצחו מלא זיעה. הוא גוחן הצידה לשידה שלצד מיטתו ומציץ בשעון היד שלו. יעקב ממלמל משהו לא ברור לעצמו בתסכול. הוא קם ומתיישב בכבדות בצד המיטה, עדיין משפשף את פניו. אור חיוור וחלש מאיר את גבו ועורפו. לאחר כחצי דקה הוא נאנח וחוזר לשכב במיטה בכבדות בשל היותו חצי ישן. הוא נאבק בשמיכה הדקה מידי ומתהפך על צדו, נרדם שוב.
מסך שחור
פנים. יום. חדרו של יעקב בתוך ההר
יעקב כבר ער וניגש לחדרון אמבטיה קטן כדי לצחצח את שיניו ולהתגלח. מלקולם שבא כדי להעיר אותו כבר יושב על הכסא שממול למיטתו, מחכה ליעקב שיגמור את סידוריו. הוא כבר לבוש במדים ונעליו מצוחצחות כראי. רגל אחת שלו מונחת על הרגל השנייה, נעל רגלו מתופפת באוויר בקצב קול צליל רדיו רחוק המצרצר מוסיקת קאנטרי.
מלקולם
עוד מעט אנו נלך לאכול ארוחת בוקר. איך ישנת?
יעקב בעיניים אדומות, מביט על עצמו בראי.
יעקב
ישנתי מעט מאוד הלילה והתעוררתי מסיוט, אבל אני מקווה שאתאושש. במקום הזה אי אפשר לדעת מתי לילה ומתי יום.
מלקולם
אתה מספר לי? (בזהירות) יש לך כבר איזה רעיון? איזה כיוון?
יעקב
כן. יש לי צל של רעיון. עד סוף ארוחת הבוקר אני אחליט עליו סופית.