רחל
עליך לקבל את הקביעה הזאת כעובדה. המבנה הגנטי שלנו שונה משל שאר בני האדם ולכן אנו מוחזקים כאן במקום בניגוד לרצוננו, למעקב וביקורת אך גם לצורכי בידוד. זו הסיבה שאסור לך להתחבר עם אף אחד או אחת. יכול להיגרם להם מכך נזק גדול.
תומר מפנים את מה שאימו אומרת לו ולפתע מתערערים עצביו שוב.
תומר (על סף פאניקה)
איזה נזק יכול להיגרם? למי? למישהו מבחוץ שבא איתי במגע?
רחל
אני לא יודעת אבל ייתכן ויהיו דברים בהחלט לא צפויים. עד כה לא היו בעיות ואני מקווה שגם לא נתנסה בכך.
לפתע, עוצרת רחל את דיבורה כי היא מבחינה בהבעת פניו של תומר הנמצא במצוקה גדולה.
רחל (בבהלה פתאומית)
קרה משהו! אני רואה עליך שקרה משהו!
תומר (פורץ בבכי)
אימא, חברה שלי, קרה לה הערב משהו נורא.
תומר מפיל עצמו לזרועותיה של רחל המחבקת אותו בחום. רחל מלטפת את שערו של תומר. אחר כך היא נוטלת את ראשו של בנה בין ידיה בעדינות ומרימה אותו למול פניה ומציצה בעיניו.
רחל
שכבת איתה?
תומר (מתייפח)
לא, לא. רק התנשקנו בקפיטריה. היא התמוטטה הערב בזמן שדיברתי איתה בטלפון.
רחל (המומה)
אוי ואבוי.