תומר מחכה, מציץ במסך שהתרוקן. הוא סוקר בסקרנות את הסלון של ביתה של חברתו יעל. הוא רואה חלק מהספה וחלק מהשולחן. לאחר מספר שניות מגיחה יעל למסך הטלפון שבסלון.
תומר (קורן מאושר)
היי.
יעל
היי.
תומר
אני מקווה שלא נפגעת מהאידיוט ההוא.
יעל
לא ולא. אבל אתה צריך להתחיל לעמוד על שלך. הוא לא הגננת שלך ולי יש תפקידים אחרים למלא בחיים.
תומר
אני יודע.
שתיקה קצרה ביניהם שלאחריה תומר מסיר את ביישנותו.
תומר
אני לא מפסיק לחשוב על הנשיקה.
יעל (בחיוך מפתה וביישני כאחד)
באמת?
תומר
אשמח להתנשק אתך בקרוב שוב. מאוד מאוד…
יעל
מחכה ומצפה. למה שלא תבוא אלינו איזה פעם לארוחת ערב? אני בטוחה שאימא שלי תסכים, היא חברמנית. עד שסוף סוף יש לי חבר…
תומר (נאנח)
הלוואי. אני אנסה לארגן לנו משהו.
יעל מחזיקה לפתע את מצחה, חיוורת לגמרי. הכול מאוד פתאומי.