יעל מעפעפת בעפעפיה בצחוק ומכינה את עצמה לנשיקה, עוצמת את עיניה. תומר גוחן מעליה ומנשק אותה. הנשיקה והחיבוק התמימים שלו הופכים לאט לאט לנשיקות לוהטות בעידודה הפעיל של יעל. מבטים של סטודנטים המבוגרים מהם בחמש שנים ויותר מהשולחנות הסמוכים ושל עובדי הקפיטריה העומדים במזנון ננעצים בהם. לאחר זמן מה ניתק תומר מיעל. מתנשם, כולו ומסמיק במבוכה מאחר שהוא ביישן וזוהי בהחלט חוויה ראשונית עבורו.
תומר (מנסה להתאושש)
אז אמרנו שוקו ועוגה.
יעל
שוקו ללא עוגה. עוד חודשיים קיץ, אני לא רוצה להיראות דובה.
תומר (מתחנחן)
אבל את רזה כזאת. לא יהיה לך כוח לסחוב את המחברות שלך לשיעורים.
יעל צוחקת.
תומר ניגש ולאחר כדקה חוזר עם שוקו ליעל וסנדוויץ' ענק לעצמו. הוא מגיש לה את השוקו ומחלק את הסנדוויץ' שלו לשני חלקים.
יעל (ממתיקה סוד)
תומר, אתה יודע ששנינו הצעירים ביותר בטכניון? שנינו עושים עכשיו דוקטורט. כבר בגיל 16. איזה קטע? כולם כאן זקנים לעומתנו. אנחנו נמצאים בבית אבות.
תומר
כן, בבית אבות מזויין.
הוא אוכל בלהיטות תוך שהוא נועץ את עיניו בעיניה של יעל, טורף אותה בעיניו בתשוקת נעורים מתפרצת. היא מוצאת חן בעיניו והעובדה שהוא מוצא חן בעיניה גם כן מלהיבה אותו וגורמת לו להיות משעשע מתמיד. הוא נוגס שוב מהסנדוויץ' בהתלהבות, עוד לפני שהוא בולע את הביס הקודם שלו ומצביע תוך כדי כך לעבר השוקו של יעל, מורה לה להתחיל ולשתות.
תומר (פה מלא)
ספרי לי על מה את עושה את הדוקטורט שלך במחשבים?