היא מלקטת את שרידי החולצה והחזייה. הבנות מוכנסות ללנדרובר של יהושע
והרכבים נוסעים מן המקום.
שקופית:
חנייה קצרה
יום ד' 19:45
חוץ. שעות ערב. מחצבה נטושה
בשעת ערב יורדת השיירה הקטנה מהכביש הראשי ונכנסת לאחד המחצבות הנטושות שלאורך הכביש המוליך מראש העין לבן שמן. כולם מגיחים מן הרכבים ומחלצים את עצמותיהם הדוויות מיום ארוך ובלתי נגמר של סיוטים. רק עתה יכול יהושע לבחון בקפדנות את שתי הנערות שהצילו.
יהושע
מה שמכן?
האחות הקטנה
שמי רעיה ושם אחותי הגדולה אלירן.
שתי הנערות הינן יפהפיות אמתיות, ובשל העובדה שטרם חולל כבודן הן נלקחו לעבדות, כדי שיימכרו לכל המרבה במחיר.
יהושע
מאיפה אתן?
רעיה
אנחנו גרים בכפר יונה. ליישוב חדרו המוני פורעים ערבים "ושבו" אותנו. אבא שלנו בצבא כבר שלושה שבועות ובשבוע האחרון לא שמענו ממנו בכלל. אימא עובדת כאחות בבית החולים לניאדו בנתניה. אנו נשארנו בבית ועתה איננו יודעות כלל מה עלה בגורלם. שמענו כל הבוקר פיצוצים והפגזות מכיוון נתניה.
רעיה פורצת בבכי ויהושע מניח על כתפה יד אבהית.
רעיה
רבות מנשות היישוב נאנסו ונרצחו מול עינינו אבל לנו היה כנראה מזל גדול. תפס אותנו ערבי שרצה "למכור אותנו". כנראה שהוא כבר אנס קודם לכן ועתה הוא התפנה לעסקים. בדרך הספיקו הוא ובנו להרוג שני חיילים ערבים אחרים כדי למנוע מאיתם לאנוס אותנו. הם הגנו על 'הסחורה' שלהם.
יהושע
יש לכן מזל גדול.