שקופית:
השיירה
יום ד' 04:30
חוץ. לילה. כביש חיפה – יקנעם
שני כלי הרכב גולשים בכביש בדממה בדרך מחיפה ליקנעם.
בקצה השמיים פס אור חיוור מסמן את תחילת השחר. הדרך מחיפה לקריית טבעון זרועה ברכבים ישראליים לצד הדרך. הם משתדלים לעבור את השיירה הדוממת במהירות אולם לאחר הצומת של קריית טבעון בדרכם ליקנעם הם מוצאים את עצמם בשיירה ענקית באמת. מכוניות, מכוניות, חלקן הגדול שרוף ונקוב בכדורים, מזוודות וחפצים שנקשרו בחופזה ובאלתור על גגות המכוניות עומדות שם בדממה, בחלק מהן אף החפצים פזורים מסביב למכוניות. גוויות הפליטים מפוזרות לאורך הדרך, חלקן בסמוך למכוניותיהן, חלקן במכוניות עצמן וחלקן על צלע הגבעות, אליהן נמלטו הפליטים בבהלה כשגילו שהם משמשים כברווזים במטווח של גייסות האויב שעברו מטרים ספורים מהם. פה ושם נראים מכוניות שטנקים ומשוריינים פשוט דרסו אותן על יושביהם ועתה הם נראים כגושי פח מעוכים. בטנדר סובארו מאובק, מלא בחפצים שנאספו בחופזה בולט לול התינוקות. על מכסה המנוע מוטל מישהו על גבו בידיים פשוקות לרווחה ושלוליות הדם שנזלו ממנו עד הקרקע כבר נקרשות, משאירות על בגדיו ועל גוף המכונית שובלים שחורים ארוכים של דם. פה ושם מניעה רוח השחר ניילון כזה או אחר באוושה מצמררת. נערה שוכבת כשראשה על אדן חלון, גולגולתה מרוסקת למחצה והרוח הקלה מבדרת את שיערה הלוך ושוב. שקט מקפיא שורר באזור ורק שריקת הרוח החרישית נשמעת.
יהושע שנוהג בחזית, עם הלנדרובר עוצר את רכבו אחוז בעתה וניגש לטנדר הטויוטה.
יהושע
אלי, המקום הזה נורא, אבל אנחנו חייבים למצוא מקום מסתור, האור עולה!
הם יורדים עם הרכבים מהכביש ומפלסים דרך בתוך השיירה הדוממת לעבר שביל עפר תלול שמוביל לאחת הגבעות התלולות והקרחות של הכרמל, הצופות לעמק יזרעאל ולכביש המוות. ללנדרובר אין בעיות בטיפוס על הגבעה התלולה אולם טנדר הטויוטה מתקשה לעלות. שם מוצאים מקום מחסה מאחורי קפל קרקע בינות מספר עצים על גבעה גבוהה, מעל שיירת הפליטים המתה. רק אז מרשים לעצמם יהושע ואלי לעצום עיניים כשהם משאירים את אשתו של אלי ואת בתו להישאר ערים, לאחוז באחד הרובים לשם בטחון ולתצפת על הכביש מתחתיהם.