יהושע
עד עכשיו איננו יודעים כלל אם נחיה בעוד שעה או שעתיים. איננו יודעים אם נגיע בכלל עד אילת. איננו יודעים אם נמצא שם את הקטמרן המזויין ואם כן, אם נדע להרכיבו ולהפעילו, אם יהיה לנו אוכל ומים להעלות עליו, ואיננו יודעים איזה אויבים יחכו לנו בים סוף. אנחנו כולנו יכולים למות עוד מאתיים פעם עד אז!
כאן, תש כוחו של יהושע לחלוטין והוא משתתק. אלירן מסמנת לרעיה והיא מסתלקת מהחדר משאירה את שניהם לבדם. הוא חש את השמיכה מתרוממת ורגלו הפצועה והחבושה נחשפת לאוויר החדר. היא נוגעת בידה ברגלו, מעבירה בו צמרמורות חזקות, מעין מתח חשמלי וכשידה קרבה אל הפצע החבוש, חש לפתע בחום עז ומשתק. כשהוא רוצה לדבר, היא משתיקה אותו ומכסה בידה את עיניו כדי שיעצום אותן. אחר כך גוחנת ונושקת בעדינות על שפתיו במשך זמן ממושך. בליל מטורף של תמונות חולף לפתע מול עיניו העצומות עת מחשבותיה חולפות לראשו.
חוץ. יום. יאכטה לבנה
הוא רואה יאכטה לבנה, קטנה ומרוטה, על פני הגלים.
CUT TO
חוץ. יום. אניית משא ענקית
הוא רואה אניית משא ענקית, דגל נורבגיה קטנטן מתנוסס אי שם במעלה התורן. סולם חבלים נזרק להם מלמעלה.
CUT TO
חוץ. יום. מדשאה של בית פרטי
אלירן מחייכת לעומתו עת הוא עונד לה טבעת נישואין בחברת כמה ידידים לא מוכרים והוא גוחן לנשק אותה. הוא לא מכיר איש מהם והדבר מפתיע אותו.
CUT TO
פנים. ערב. במטבח מפואר
הוא רואה את עצמו מסביב לשולחן עם אלירן וחמשת ילדיהם המדהימים, הנרות דולקים.
פנים. לילה. בחדר מיטות
אלירן בבגד שינה מחייכת אליו בשיער שמתחיל להאפיר.