הילד מתחיל לבכות.
ילד
אבא שלי, אימא שלי ואחותי מתו. רק אני נשארתי. שמעתי בחושך את הרעש של המכוניות שלכם והחלטתי לבוא אליכם. הייתי צמא ורעב מדי.
ליאת, בתם של דינה ואלי מושיטה לו תפוח עץ מאחד המיכלים שבגב הטנדר טויוטה. הילד חוטף את התפוח ונועץ בו את שיניו. דינה הסתכלה לעבר בעלה וחייכה. ניכר היה שהיצר האימהי שלה התעורר.
אלי
איך קוראים לך ילד?
ילד
איתמר.
הילד אומר תוך שהוא לועס את התפוח בנגיסות גדולות.
אלי
איתמר, אני חושב שאתה צריך לבוא אתנו. אתה לא יכול להישאר כאן לבד, עם כל המתים מסביב.
איתמר
בסדר, אבל מי יקבור את המתים?
אלי ויהושע מסתכלים זה בזה.
יהושע
אין לנו זמן וכוח לקבור את המתים, הם רבים כל כך, ואל תשכח כי אנחנו גם בסכנת חיים. אם לא נסתלק מכאן במהירות, גם אנחנו נמות. אתה מבין את זה?
איתמר
כן, אז לא נקבור את אימא ואבא ואחותי. אתה חושב שהם יסלחו לי?
הוא פונה ליהושע תוך שהוא מתאפק לא לפרוץ בבכי.
יהושע מלטף את בלוריתו של איתמר.
יהושע
כן, איתמר. עכשיו הם רוצים שתעשה הכול בשביל שתישאר בחיים ואז תמיד תוכל לכבד אותם אחר כך, לזכור אותם.