שקופית:
עיר מקלט
יום ג', 11:00
פנים. יום. חדר במבנה צה"לי
יהושע מתעורר רק בצהריים לקול שריקת מטוס שטס נמוך מאוד מעל הבסיס ומעורר רעש אימתני. הוא מתהפך על צדו כשחלק מהשמיכה הצהלית המעופשת נשמט ממנו לרצפה.
קריין (VOICE OVER)
משהו מוזר מפריע ליהושע, משהו לא ממש הגיוני. הוא נזכר במאורעות הימים האחרונים משבת בבוקר ועד עתה.
ידו יורדת לעבר תחבושות רגלו. הוא גילה כי כשהוא נע, רגלו כבר אינה כואבת כשהייתה אלא רק נוקשה. הוא מתיישב במיטתו, מסיר את התחבושות מרגלו, מגלה לתדהמתו כי הבשר שנקרע מעט מתחת לברכו, בפצע מכוער, כבר התמלא בשר במשך הלילה, והפצעים נקרשו לגמרי.
קריין (VOICE OVER)
הוא בולע את רוקו בעת שהוא נזכר בחוויה המוזרה עם אלירן ובקלידוסקופ המראות העתידניים שחווה בעת שנישקה אותו ממושכות, כאילו זרם המאורעות העתידיים עבר דרכה אליו.
הוא מגלה כי אלירן שוכבת ישנה על מיטה דומה לצדו. היא נאנחת בשנתה, כמתייסרת ומתהפכת לצד השני. השמיכה שלה נשמטת מעט מעל כתפה בשל המיטה הצבאית הצרה והלא נוחה. יהושע מנסה להוריד את רגליו על הרצפה. הוא מעכל את תחושותיו בדממה. רגלו חוזרת לתפקד. הוא מזדקף לאט, נאחז בקיר שלידו. כאב עמום מזכיר לו כי הוא נפצע קשות ברגלו רק לפני 48 שעות בלבד. הוא מסתובב, עוקף את מיטתו ודואג לכסות בשמיכה את כתפיה של מוצא את עצמו יושב מולה, צופה בה בעודה מתעוררת. היא מחייכת לעברו חיוך עגום. הדלת נפתחה לפתע ואלי ורעיה פורצים פנימה.
אלי
אנחנו צריכים להחליט מהר. בתוך שעתיים שלוש מגיע לכאן כוח טנקים מצרי גדול מכיוון שדה בוקר. כוח פלשתינאי נוסף יורד עתה מכיוון באר שבע כדי לתגבר אותם. בכוונתם לדכא את הכוחות הישראליים שנותרו פעילים באזור מצפה רמון. עכשיו כשממשלת ישראל נכנעה, הם מצפים מהצבא והאזרחים להישמע לפקודות שלהם.
יהושע קם על רגליו, מדדה מעט.
יהושע
אני לא מאמין.