שקופית:
Home Sweet Home
(הבית, הבית המתוק)
יום ה' 21:25
חוץ. לילה. גג בניין המשרדים
בשעת לילה מאוחרת הם עולים על גגו של בניין המשרדים הנטוש שבו הם שוהים, סוחבים איתם את המצנח והמנוע. בליל ירח מלא יהושע רותם עצמו אל המצנח רחיפה כשהמנוע חגור על גבו. הוא עדיין מתנשם ומתנשף מהעלייה המתישה על הגג הגבוה וחושב לעצמו כמה הוא הזדקן. לידו עומד אלי במצב קשה לא פחות, מתנשף ומתנשם כקטר מטורף.
יהושע (לאלי)
תחכו לי 24 שעות על הרכבים. אתם מוגנים כאן, בחניון התת קרקעי של הבניין. אם אני לא חוזר, אז תעופו מכאן בלעדי.
אלי מחבק את ידידו חיבוק עז. העיר החשוכה והמובסת נפרסת לעיני אלי מעבר לכתפו של יהושע. דמעות עומדות בעיני אלי.
אלי
אני מצפה לראות אותך כאן. בלעדיך אנו אבודים.
יהושע
בכל מקרה אלי, תישנו במכוניות ותשמרו טוב, שלא יפתיע אתכם מישהו למטה.
יהושע מדליק את המנוע, מגביר את הטורים שלו ורעש הרוח הולם בגבו ובאוזניו. אז, הוא רץ מספר מטרים ומזנק מעל המעקה של הגג של בניין המשרדים הנטוש. משם, בישיבה בתוך הרתמה הוא מושך בחוטים, להעלות את עצמו לגובה מרבי ולנווט את עצמו מעל העיר השוממה.
רחובות רחובות, מוארים באור הירח הכסוף, חולפים על פניו. אף אור חשמל לא נראה, העיר מנותקת ללא חשמל ומשותקת. פה ושם אמנם נדמה לו כי הוא רואה נצנוצים של נרות והוא תוהה אם דמיונו מתעתע בו.
קריין (VOICE OVER)
להיכן כולם נעלמו לעזאזל? חשב יהושע. רגשות פחד וחרדה קשים עוברים עליו בעת שטס לבדו מעל העיר השוממה. רעש המנוע שעל גבו מחריד את הדממה הלא טבעית. עיר שקפאה ונעצרה בבת אחת.