הוא מסמן עם בהונו כלפי מטה, משל היה קיסר ברומי העתיקה הגוזר גורלות של גלדיאטורים בקולוסיאום. הזוועות שעבר בימים האחרונים שאבו מיהושע לחלוטין את כוחותיו הנפשיים ועתה, עת איבד את אלי ומשפחתו, הטובים שבחבריו, בלי שיוכל לעשות מאומה, גילה כי הוא אינו יכול עוד לחייך ולשחק את המשחק, במאמץ על אנושי אחרון ובפנים קודרות, צועק יהושע.
יהושע
אל יאהוד.
הוא מראה לקצין המצרי את בהונו מוטה למטה. כך הוא עומד שם עוד שעה ארוכה ומסתכל במים האדומים, אבוד, עד שספינת המשמר המצרית מסתלקת לגמרי וזנבות הכרישים נעלמים מקו המים.
יום ד' 21:45
שעות רבות לאחר מכן, השמש נעלמת ועולה הירח. מי הים האדום מתמלאים בצבעי כסף נוצצים על פני המים ורוח קלילה מסלקת את היובש והחום הנורא שרבצו על המים במשך כל שעות היום. כל אותו זמן שוכבת אלירן בתוך בית הסירה, מוכה ביגונה ומסרבת לעלות לסיפון. בודד יושב יהושע בחרטום היאכטה, מסתכל על חרטום הספינה המבליח את המים השקטים.
יהושע (VOICE OVER)
אנו אבודים, אנו נעים בלא כיוון, הדלק במנועי היאכטה הקטנה כמעט ואזל ואני מעדיף לשמור את הטיפות האחרונות לשעת חירום אם תגיע, המזווה ריק ונשארו לנו רק מעט מאוד מי שתיה במיכל. המשקה היחידי שנותר לנו הוא כמה בקבוקי בירה. עלינו להשיט יאכטה בלא שנדע בכלל איך שטים באמצעות המפרשים.
דמעות עולות בעיניו כשנזכר בידידו אלי, במשפחתו ובסופם העצוב. לאחר שעות ארוכות של רחמים עצמיים הוא קם לפתע ממקומו, נחוש מתמיד ונשא את עיניו מלאות הדמעות לעבר הכוכבים שהחלו לצוץ בהמוניהם בשמים השחורים.
יהושע
הבטחתי לאלי! אני אנצח אתכם! אני אנצח!
הוא זועק בחרון עצום לעבר השמים ומניף את אגרופו שוב ושוב במשך זמן רב ורק שעה ארוכה אחר כך, נופל באפיסת כוחות ונרדם על רצפת העץ הקשה של הסיפון, מתגולל בדמעותיו.