חוץ. יום. במימי הים האדום
השמש הלוהטת כבר אחרי שיאה בשמיים כשעוברת סירת הקטמרן את דהב. במרחק של כחצי שעה מאחוריהם, רואה אותם יהושע במשקפת, אותה הוא מוצא קודם לכן מונחת על השידה שבבית היאכטה. עוד חצי שעה, חושב יהושע. הוא נותן לאלירן את המשקפת ונותן לה לחזות בסירת הקטמרן ובידידיהם. עשר דקות לאחר מכן, שם לב יהושע לעובדה כי אלירן יורדת מן הסיפון לבית הספינה ונשכבת במיטה, חולה. זו התנהגות משונה מצידה, היא הייתה אמורה להשתולל משמחה ולנפנף להם בידיה אולם במקום זאת מסתגרת בקונכיתה.
סירת משמר מצרית מגיחה במהירות לעבר הקטמרן וקוראת להם לעצור.
יהושע (VOICE OVER)
אשר יגורנו בא לנו.
יהושע מביט מרחוק במתרחש בעזרת המשקפת. הוא מגביר את מהירות היאכטה הקטנה למקסימום כדי לקרב את ספינתו לעבר מקום המפגש בין ספינת המשמר והקטמרן. בהיותו במרחק של כרבע שעה ממקום המפגש הוא רואה לתדהמתו כיצד ספינת המשמר נוגחת בברוטליות בקטמרן הקטן ואלי ושאר האנשים צונחים ומפרפרים בלב הים האדום, בינות שברי הקטמרן. אש מקלעים נפתחה לפתע כדי לרסק באכזריות את חייהם של המפרפרים במים.
יהושע מציץ לבית הסירה ורואה את אלירן שוכבת על המיטה הקטנה שבפנים מתייפחת בבכי מר.
קריין (VOICE OVER)
אלירן יודעת מה קורה והדבר לא מהווה לה הפתעה. כנראה שהיא ידעה זאת כבר מזמן, חיה את מצוקת הידיעה הנוראה בשתיקה רבת שנים אולם עתה לא היה ליהושע זמן רב כדי לחשוב על כך. בשלב זה הוא כבר מגיע לטווח צעקה מסירת הסיור. המים האדומים מדם נרגעים. מעת לעת נראים זנבות כרישים חגים מסביב למקום הטביעה עדיין תוקפים את שרידי הגוויות שנותרו לצוף על המים.
בשארית כוחותיו מרים יהושע את ידו לעבר חיילי ספינת המשמר המצרית ומברכם בערבית. הוא מעיף עין בדגל הירדני הקטן שנופף מעל תורן היאכטה הקטנה שלהם. זאת פוליסת הביטוח היחידה שלהם כנגד גורל דומה לזה של חבריהם. מלחיה של ספינת המשמר המצרית מנופפים לו בחזרה וכשהם עוברים לידו, בינות שרידי סירת הקטמרן צועק לו מפקד ספינה המשמר.
מפקד ספינת המשמר
אל יאהוד!