אשתו של יהושע (VOICE OVER)
יהושע יקירי
האויב הגיע ואוסף את כולם. אני לא יודעת לאן. איני מסוגלת לעבור את הסבל הזה ואת הבושה. לא כך תכננתי את חיי. אני מבקשת ממך סליחה על שנפרדתי ממך בלא לומר שלום. יקירי, היית שותף נהדר לחיים שלנו ותמונתך המחייכת אלי תהיה האחרונה שאיתה אפרד מחיי. רק חבל שאלוהים לא נתן לנו את ברכת הפוריות ולא היו לנו ילדים. במחשבה שניה, אולי טוב שאין לנו ילדים לנוכח המאורעות המחרידים שיעברו עלינו עתה.
יהושע, עשה הכול כדי להציל את עצמך. אתה חכם ורב תושייה. אולי תינצל. נשמתי תשמור עליך מכל מקום בו אהיה.
שלום אהובי. אנא סלח לי.
יהושע שוקע שוב בגל בכי מחודש וכל גופו רועד. זמן רב אחר כך, כשהוא נרגע, הוא חוזר לחדר השינה שלהם, מכסה את גופת אשתו בעוד שמיכות שמוצא בחדר הארונות ויוצא מחדרם המשותף, מנגב את דמעותיו בשרוול חולצתו. הוא ניגש למטבח ובחשיכה מפשפש באחת המגרות הנידחות. הוא מוצא מספר נרות והוא מדליק אותם תוך שהוא מדביקם בעזרת החלב הנמס על השיש. המטבח מואר באור הנרות המהבהב. אחר, בלא להסתכל אחורה הוא עולה את שתי הקומות לגג ומשם, לאחר שהדליק ברעש מחריש אוזניים את המנוע וסיים להדק את רתמתו ובודק כי המצנח פרוס כראוי על המעקה והגג המטונף, הוא מזנק לתוך התהום הפעורה ובתוך שניות מוצא את עצמו יושב ומתנדנד שוב בין שמיים וארץ בין בנייני השיכון שלו, בדרכו חזרה לנקודת היציאה, לאלי, משפחתו והבנות שחיכו לו בהרצליה. מן האוויר הוא רואה מרחוק את כל בתיו הגבוהים והחשוכים של השיכון שבו גר. רק פיסת אור קטנה אחת מבליחה מחלון מטבחו בקומה השביעית והוא מנסה להיזכר ולמלמל בעיניים יבשות את המילים המדויקות של הקדיש, תלוי בין שמים וארץ.
שקופית:
מצור
יום ו' 03:30
חוץ. לילה. בשמיים
יהושע מתקרב בחזרה למבנה אותו עזב בתחילת הלילה.
קריין (VOICE OVER)
יהושע חושב על העובדה כי היה להם עד כה מזל גדול והם טרם נתקלו באלימות ישירה כלפיהם. כל אותו הזמן הוא מלא מחשבות ורגשות על אשתו, על חייהם המשותפים ועל האופן הטרגי שבו בחרה אשתו לסיים את חייה, בלעדיו.