פנים. יום. בתוך אמבולנס צה"לי
יהושע מתעורר לפתע מעלפונו ונאנק בכאביו העזים. אלירן מניחה על מצחו הלוהט יד מרגיעה. החובש מזריק לו מורפיום והוא שוקע שוב במצולות העילפון. מאחורי הגבעה הקטנה יוצאים לכביש ג'יפ צה"לי והאמר.
חייל
סעו אחרינו, הלנדרובר גמורה. תצטרכו להמשיך בטויוטה בלבד.
אחד החיילים עולה על הטריילר ואלי וחבורתו מזדרזים לקחת את חפציהם מהלנדרובר ולהעבירם לטויוטה. הם עולים בזריזות על הטנדר ונוסעים בעקבות השיירה. אלירן לעומתם מצטרפת לאמבולנס, לא נפרדת לרגע מיהושע השוכב על אלונקתו לאורך הרכב.
שקופית:
תחושות על טבעיות
יום ב' 21:30
פנים. שעת שקיעה. חדר במבנה צה"לי
בשעת לילה מאוחרת פוקח יהושע את עיניו לראשונה לאחר שנפצע. פיו יבש להחריד וטעם מר מעווה את פניו. הוא מרים מעט את ראשו בחשיכה הכמעט מלאה ולאחר מספר שניות של הסתגלות לחושך הוא רואה את אלירן נועצת בו את עיניה העמוקות בפס אור צהבהב שפולש לחדר מבעד לחרך בתריס החלון.
יהושע (בקול צרוד)
איפה אנחנו?
אלירן, שלא יכולה לדבר בהיותה אילמת ושהתאורה הקלושה לא מאפשרת לה לכתוב לו פתקאות, מחבקת אותו בהתרגשות בצווארו. הוא נושק לה נשיקה עדינה על לחיה אולם היא זזה בדיוק ויוצא שהוא מנשק אותה באוזנה.
יהושע
זו היית את בחלומותיי? התעוררתי מספר פעמים קודם והיה נדמה לי כי את כאן כל הזמן.
עיניה של אלירן מבריקות בחשיכה ומאשרות את מה ששאל.
אלירן שמה לפתע את אצבעה על שפתיו היבשות של יהושע, קמה ממקומה בפתאומיות ויוצאת מהחדר כדי לחזור לאחר זמן קצר עם אחותה רעיה.
במהירות היא החלה לדבר בשפת החרשים אילמים עם אחותה.
רעיה (מתרגמת)
היא חיכתה לך כמעט 24 שעות שתתעורר. היא לא ישנה ולא אכלה, היא כמעט והשתגעה מהרגע שנפצעת.