שקופית:
ארוחת דגים בג'אסר א-זרקא
יום ד' 7:15
חוץ. יום. ג'אסר א-זרקא
שני הרכבים דוממים בצד בכביש, ליד היישוב ג'אסר א-זרקא. דינה והילדים
נשארים בטנדר. אלי ממלמל ומלטף את כרסו.
אלי
אוי, כמה שאני שונא דגים. להתעסק עם כל העצמות הללו, אי אפשר לתת ביס אחד הגון, כל הזמן צריך לנפות את העצמות מן הבשר.
הוא מעווה את פניו. זה אחרי הדג החמישי שהוא טורף. תושבי הכפר, עומדים עוד מליל אמש, פותחים לאורך כביש החוף מנגלים רבים שבהם הם צולים דגים בכמויות עצומות עבור חיילי צבאות ערב שעוברים בכביש. אלי ויהושע ניגשים להביא דגים ופיתות גם לדינה, ליאת ואיתמר שנשארים ישובים בטנדר הטויוטה שמאחור. אלי פונה לאשתו.
אלי (בספרדית)
תאכלו, אנחנו לא יודעים מתי נאכל שוב.
יהושע פותח בשיחה עם הערבים הישראלים. מהם מתברר כי הדגים נבזזו מבריכות הדגים של הקיבוצים שליד זיכרון יעקב.
אחד הערבים (בחיוך)
עכשיו הדגים האלה הם שלנו, הם ערבים סוף סוף. הארוחה הזאת היא על חשבונם של הישראלים.
אלי, בלא להבין את מילותיו של הערבי, שולף ממכנסיו שטר של עשרים דולר ומשליכו לעבר הערבי שאוסף את השטר, מנשקו ומכניסו בזריזות לכיס מכנסיו.
יהושע
שוקראן. (תודה), זה רק עושה את הארוחה הזאת יותר טעימה.
יהושע ואלי חוזרים לרכביהם ומסתלקים מהמקום.