בעל הבית של המסעדה
אהלן אחים! היום הגדול הגיע.
יהושע
שלום אחי, אנו בדרכנו למצוא את מטה המפקדה הסורית, אולי אתה יודע היכן הם?
בעל הבית של המסעדה
מנוסעים שעברו כאן ביממה האחרונה נודע לי כי הם כבר מגיעים לאזור חדרה. האויב הציוני מתמוטט!
יהושע
אין גדול מאללה ומוחמד הוא נביאו.
בעל הבית בחיוך רחב מתחת לשפמו, ממהר להגיש להם 2 ארוחות מקדונלד באריזה. יהושע מגיש יד לכיסו להוציא כסף, לעזאזל, איך הוא לא חשב על אמצעי התשלום? כנראה שהרעב גבר על ההיגיון, אולם בעל המסעדה מושיט את ידו ואומר.
בעל הבית של המסעדה
לא היום, זה על חשבוני. אות לשמחה הפורצת מליבנו על רגע השחרור שלנו וסיום הנכבה.
יהושע
איך זה שהעסקים עובדים עכשיו, באמצע הלילה?
בעל הבית של המסעדה
היום זהו יום חג עבורנו, הפעלתי את המסעדה ע"י גנרטור עד שתחודש אספקת החשמל. בכל מקרה אם לא אחלק את הסחורה, היא תתקלקל בגלל שאין חשמל. בינתיים אני מאכיל את הצבאות הגיבורים הנכנסים לפלשתין. אני תורם את תרומתי הצנועה לכוחות הלוחמים.
אלי מחליק את ידו מתחת לכיסו ושולף שטר של עשרים דולר. הוא שם את זה על הדלפק.
יהושע
הבא לנו בבקשה עוד 2 מנות לדרך.
הם ממתינים ופונים לצאת מהמסעדה עם אריזות האוכל וחיש מהר מסתלקים לפאתי חצר המסעדה, מחוץ למעגל האור. הם נכנסים לכלי הרכב ונוסעים משם כל עוד רוחם בם בעוד אשתו של אלי ובתו טורפים מאחור את ההמבורגרים ושוטפים את גרונם בקוקה קולה. בהמשך הדרך בירידה מצומת שפרעם לכיוון חיפה הם נכנסים לשביל צדדי שם הם עוצרים.
אלי נכנס לקבינה של הלנדרובר, שם ישבו יהושע, דינה וליאת.