דקות ספורות אחרי שהם יוצאים לדרך כבר נשמעים קולות המולה רבים העולים מכיוון ביתו של עאטף. לא עובר זמן רב עד שהם רואים לתדהמתם, במרחק של כמאתיים מטר בלבד במעלה הגבעה כתם אש גדול מתנופף מעל הבתים והם יודעים כי ביתו של עאטף עולה כעת בלהבות. לשווא מתרוצץ בנו של עאטף בין השורפים ומתחנן בדמעות שיפסיקו.
שקופית:
ארוחה בלתי צפויה
יום ד' 02:30
חוץ. לילה. על הכביש לטמרה
שני הרכבים נוסעים זה בעקבות זה בדממת הלילה.
קריין (VOICE OVER)
עם רדת הלילה נעו שני כלי הרכב דרומה לעבר חיפה והכרמל. בירידתם דרומה נמנעו יהושע ואלי מלעבור דרך הכביש העובר בין עכו לבין הקריות השונות בואכה חיפה. ציר זה קרוב לוודאי חסום, בין אם ע"י כוחות צבא ישראליים או כוחות צבא האויב, או אולי כנופיות של ערבים ישראליים שהחלו מתארגנים עם נשק שמוצא מהסליקים, למסעות של ביזה נקם ורצח בשכניהם היהודים. לפיכך נסיעה דרך היישובים הערביים טמרה ושפרעם דרומה, ועוד כנציגי הצבא הקטארי והקובני הייתה המוצא ההגיוני המתבקש. בדרכם מצומת אחיהוד דרומה לכיוון טמרה ושפרעם, עברו אלי ויהושע מספר מחסומים מאולתרים של ערביי ישראל שהצטרפו לשמור על כבישי ישראל נקיים מיהודים. בין מדורות רבות עמדו שם הערבים, רובים וגרזנים בידיהם, משחרים לטרף. יהושע היה צופר להם בחוסר סבלנות ושואג עליהם בערבית והמחסומים היו נפתחים חיש מהר. מידי פעם הציצו הערבים לתוך כלי הרכב וראו שתי נשים עם רעלות על פניהן כך שהם לא חשדו שמדובר בישראלים. דגל קטאר והקללות הגסות בפיו של יהושע עשו את שלהם ולמרות זאת, פעם אחת היה עליו לירות מהקלצ'ניקוב שלו מספר צרורות באוויר לאות המחשה וזירוז.
בלב החשיכה, מעט לפני שנראו השלטים של הכניסה לטמרה, מופיעה מרחוק תחנת דלק מוארת כולה בנורות צבעוניות שמזכירות את אורות חג המולד. מעל ערימת הנורות הצבעוניות העליזות, מבליח בחשיכה סמל ה M הצהוב הנודע של מקדונלד ומרובע אור קטן מאיר את המסעדה הפתוחה בלילה החשוך. יהושע דובר הערבית שביניהם, שנוסע בחזית עם הלנדרובר בעל הדגל הקטארי, מחליט לא להתאפק. הם לא אכלו יותר מיממה וחצי, למעשה מאז עלו לרמת הגולן. בתנועה חדה חותך עם רכבו פנימה לחצר תחנת הדלק ועוצר, הוא מדבר עם אלי מספר מילים ושניהם נכנסים למסעדה.
בדלפק עומד בעל הבית בחיוך רחב. הוא כבר הציץ החוצה וראה את הדגל הקטארי.