ירון
כולי אוזן.
רמי
נבנה עגלה עליה נושיב או יותר נכון, נשכיב, איש משלנו. היא תהיה קשיחה מספיק כדי לנסוע במנהרות אבל גמישה מספיק כדי שהנוסע בה יוכל להזדקף ולטפס בסולמות ובמעברים.
רמי מראה סקיצה גסה שצייר על גבי נייר.
ירון
זה נראה טוב, אבל מעט מידי. וצריך גם לתרגל את זה.
פנים. יום. מחסן של רמי
רמי, אפי וירון מושכים את דוד מתוך פתח המנהרה. מדובר במתקן הדומה לסירה על גלגלים קטנים אשר הופך לעגלה נוסעת כשהאדם בפנים שוכב, אך כשהוא קם, הסירה יכולה להתכופף בכמה נקודות והאדם יכול לנוע בהליכה או טיפוס. דוד נחלץ מהסירה המסורבלת למראה שהוא לובש לגופו. הוא שטוף זיעה וקרוב לאפיסת כוחות. הם עוזרים לו להוריד את הרתמה אליה הוא קשור. הסירה מונחת על הרצפה. ירון דוחף לידיו של דוד כוס משקה גדולה וכולם ממתינים למוצא פיו. על מצחו של דוד עדיין יש סימני לחץ של המשקפיים לראיית לילה שמאפשרים לו לתפקד בחשיכה העמוקה של תעלות החללית. דב נכנס גם הוא למחסן.
דוד
השלט עובד מצוין, והמתקן מאפשר לי לנוע פי כמה יותר מהר מקודם. לפחות זה עוזר לי לשמור על הברכיים שלי. בתחילה היה לי קשה עם המתקן אך לאחר שהשתלטתי עליו התקדמתי מהר מאוד. אני גאה בך רמי! המצאה אדירה.
רמי מחייך.