זהבה
איך אתה לא מכיר? כל החיים אתה תקוע בחללית ואתה עדיין לא מכיר אותה?
יהודה
אני מתנצל, את החיים שלי אני מבלה במרפאה או במעבדה. תמיד אני מרוכז במה שאני עושה ולכן אני גם לא מתעניין הרבה בדברים האחרים.
זהבה
בוא יהודה.
זהבה מושיטה לו את ידה. יהודה מחייך והם משלבים ידיים.
הם מתקדמים. כמה מטרים אחרי חלקת המשמשים, האדמה הופכת לטרשית. פיסות דשא מבצבצות בין הסלעים. אחרי כעשרים מטר, הם מגיעים ל"מכתש". תהום פעורה כלפי מטה, הקרקע נראית כמה עשרות מטרים למטה. נוף הרים רחוק. מזג האוויר בחלק הזה של החללית נעשה מדברי. זהבה מתיישבת על הצוק ויהודה בעקבותיה. מתחתיהם ואדי סלעי ופראי. אי שם למטה זרזיף של מים בנחל מתפתל ומולם הרים במגוון עשיר של צבעים מאדום, חום ועד שחור. צווחה של ציפור מרחוק.
זהבה
הנוף הזה היה הברקה של אחד הארכיטקטים הישראלים שתכננו את החללית הישראלית. ההשראה באה מאתר סנפלינג במדבר יהודה, ליד ים המלח. ההרים ממולנו זו הדמיה אורקולית לפי שעות היום והחושך. אפילו קריאת הציפור הרחוקה מוקלטת. הארכיטקט שתכנן את זה רצה לתת לנו טעימה קטנה ממדבר יהודה ומהרי אדום שבבית.
יהודה
זה מקום טוב למי שרוצה להתבודד.
זהבה
נכון, אני נמצאת כאן הרבה, במיוחד בשקיעות או בזריחות.